המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ והפעם הצטרפו מידן בורוכוב, אריק גנות, דרור האס והאורחים אוריאל דסקל ודביר בשן מ'דה סוויפ'.
איזו עונה מההיסטוריה של הליגה היית מעוניין שיעשו עליה סדרה דוקומנטרית בדומה ל'ריקוד האחרון'?
אריק גנות: אני מחלק את התשובה לעונות שראיתי וכאלה שלא ראיתי והייתי רוצה לדעת עליהן יותר.
מאלה שראיתי – ללא ספק 2004. העונה האחרונה של שאקובי היא כל מה שדרמה ספורטיבית משובחת צריכה– קבוצה היסטורית, קרבות אגו, באזר ביטרים (פישר!!!) ובסוף ניצחון הרוח והקבוצתיות של הפיסטונס.
מאלה שלא ראיתי – קשה לבחור. אחת העונות של הלייקרס נגד הסלטיקס? המייקל ג'ורדן רולז ודטרויט? אולי שחקנים שבכלל לא היכרתי כמו האליפות של אוסקר וקארים או ביל וולטון ופורטלנד? אם חייבים לבחור אז לייקרס נגד סלטיקס, אולי עונת 88' הזכורה ממשחק המחשב האלמותי.
אוריאל דסקל: עונת 2018/19 האמת. אם לא את העונה הנוכחית, שבטח תהיה סרט אקשן הוליוודי בכיכובו של בראד פיט כסטיב קר, כריס פראט כלוקה דונצ'י'ץ' ומייקל בי ג'ורדן כקוואי לנארד. אבל ברצינות, 2018/19 היתה עונה פשוט מטורפת בכל קנה מידה. מסיפורי הפציעות של גולדן סטייט וכל הבלאגנים עם קווין דוראנט, דרך מעללי קיירי אירווינג בבוסטון ועד קוואי לנארד הופך לקנדי החשוב בהיסטוריה. מת לראות את הסדרה שיפיקו עוד 25 שנה ככה.
מידן בורוכוב: הליגה מפוצצת בסדרות על שנות ה80/90, יש 2 עונות שלדעתי שוות סדרה ויהיו בלוקבאסטר.
2004 – האליפות של הפיסטונס על הראש של הגלייקרס. זאת עונה עם שלל סיפורים ופירוק של אחת השושלות הכי גדלות של הליגה בעלת פוטנציאל לקחת עוד 3-4 אליפויות עד סוף העשור.
2016 – אין עונה יותר משובחת מזו, קובי פורש. 9-73. הקאפקייק מפסיד לגולדן סטייט ולברון אחד שמגיע משום מקום ולוקח את האליפות הכי מרשימה וביי פאר.
דביר בשן: לקח לי רבע שעה בערך עד שהבנתי שאני לא חייב לבחור בקבוצה אלופה שתהיה המרכז של אותו דוקו-דמיוני. לבסוף בחרתי בעונת 03/04 עם התמקדות בלוס אנג'לס לייקרס.
הסיבות?
א. השנה האחרונה של שאק וקובי ביחד, סיומה האמיתי של השושלת (למרות שהספרס לקחו שנה קודם)
ב. אליהם הצטרפו דמויות מעניינות כמו פייטון ומלון בשביל הסיכוי לזכות בטבעת בסוף הקריירה
ג. הרבה דברים שאנחנו לא לגמרי יודעים קרו במערכת יחסים הזו בין קובי האולטרה-תחרותי ושאק האולטרה-בנאדם. ההתנגשות בין הדמויות היא חומר מצויין לדוקו
ד. שברון לב זה הרבה יותר טוב כסיום סדרה, ועוד לפיסטונס!
דרור האס: אז אנחנו יודעים שיש דוקו על העונה האחרונה של קובי בלייקרס, והיה איתו שם צוות צילום.
אהיה קצת "הומי" ואגיד הסלטיקס של 86. אחת מקבוצות ההתקפה המרגשות והמעניינות, מהראשונות שהנחילו הנעת כדור, התקפות חכמות, ריצה. שיא היסטורי לנצחונות ביתיים 40-1 ודריסה בפלייאוף.
דוקו נוסף רב שנתי שהייתי עושה זה לוקה מול יאנג. אחרי הטרייד בדראפט, איך כל אחד מהם מתפתח והצל שיש עליהם, ואולי גם קאם רדיש. (הבחירה הנוספת שאטלנטה קיבלו).
האם יש סיפור העונה שיכול להיות מעניין מספיק עבור דוקו?
דרור האס: אתעלם מהאובייס של הקורונה ואלך על יוסטון. גם סוג של ריקוד אחרון אחרי שלא חידשו חוזה לדאנטוני, ושמועות על כך שמתכוונים להעיף את דריל מורי. החל מסיפור סין שאולי נתן תירוץ להעיף את מורי דרך הטרייד על כריס פול ועד ההחלטה ללכת "אול אין" עם ווסטברוק כסנטר התקפי ולעשות טרייד על קאפלה ולשחק "מיקרו בול."
סיפור נוסף שהייתי רוצה זה מאחורי הקלעים של מיאמי ו\או פילדלפיה. מהצד של מיאמי זו נראית קבוצה שפשוט מעניין לראות איך בונים, כי ריילי עושה שם עבודה מצוינת. מהצד של פילי, זה פשוט מסקרן לדעת מה קורה שם.
אריק גנות: כן, והוא רק מתחיל. הקורונה.
ההשבתה של הליגה, ומה שמסתמן כחזרתה, הולכים לספק רגעים דרמטיים רבים. יהיו קבוצות שייצאו ממומנטום. יהיו פצועים שיחזרו. יהיו צרות כלכליות ישפיעו על שחקנים ועל קבוצות. יהיה (כנראה) פלייאוף בלי קהל, ולא ברור מה זה יעשה ולמי. האם העונה הזו תסתיים עם כוכבית כזו או אחרת? האם שינויי הקצב יאפשרו לקבוצה מפתיעה להגיח מאחור לאליפות? ההערכה שלי היא שזו עונה שתיזכר, ולאו דווקא מסיבות טובות.
אוריאל דסקל: חוץ מהקורונה ורצף המשחקים שישחקו בוורלד דיסני? אני רואה סיפור בעתיד עם כותרת The Battle for LA. כל הסיפור: מהקיץ, דרך החזרה של לברון ג'יימס – The Washed King או איך שהוא לא מתייג את עצמו באינסטגרם. כל הטריידים. באלמר נגד ג'יני באס והלכלוכים שהולכים שם באימיילים, אפשר לתבל אפילו עם סיפורי דונלד סטרלינג ואיך בכלל הקליפרס הגיעו לאל.איי וכמה הם לא רלוונטים בכלל לקהל המקומי- המוות של קובי וההשפעה שלו על אל.איי, לייקרס, לברון, קוואי וכו'. סצנה ראשונה: פטריק בברלי לועג ללברון ג'יימס במסעדה בלאס וגאס, רגע אחרי שקוואי ופול ג'ורג' עוברים לקליפרס.
מידן בורוכוב: סיפור הקורונה הוא חתיכת סיפור לדוקו, בעיקר אם הצלחת לשים מצלמה (שהוא לא השתעל עלייה) על רודי גובר.
ההשבתה הפתאומית של הליגה, הפרצוף של קיובן, מחול השדים שרץ בליגה, ואז הגיעה ההודעה על דונבן מיטשל, אמא של KAT ועוד שחקנים בליגה שנדבקו בנגיף. הכעס של דונבן מיטשל על החבר לקבוצה גובר והסיטואציה שם מתאימה לטלנובלה, לא לדוקו.
אלו חומרים עם דם יזע ומסכות N95 p, צפוי להיות מרתק עם הבמאי הנכון. תסריט כבר יש.
דביר בשן: אממ… כן?
כאילו, אנחנו היינו אמורים להיות בפלייאוף עכשיו ואנחנו לא, לא?
תבחרו את הסטוריליין המעניין שלכם:
המסע של לברון בהוליווד באחת ההזדמנויות האחרונות שלו לתואר נוסף נגדע בשיאו.
היוטה ג'אז, העליהום על רודי גובר והמערכת יחסים עם דונובן מיצ'ל בצל התפרצות המגיפה בארהב
או מה שאני הכי הייתי רוצה לראות: התפרצות הקורונה וניהול של המשבר בתוך כתלי הנהלת הליגה, ההתמודדות עם בעלי הקבוצות, האוהדים, והחשש מאובדן הכנסות.
כמה טוב היה דניס רודמן בכדורסל של היום?
דביר בשן: אני בקושי יודע לענות על השאלה כמה טוב היה דניס רודמן בכדורסל של אז. זאת אומרת, ברור שהיה לו ערך. אפילו הרבה. אבל זה ערך מאוד ספציפי שהועצם בנסיבות מאוד ספציפיות.
אני חושב שלדניס רודמן יכל להיות ערך דומה גם היום, בתור הסטופר ההגנתי שיודע לטרגט סטאר ספציפי ולהוציאו מריכוז או להחליף 5 עמדות אם צריך. בתור הריבאונדר האימתני. זריקת האנרגיה. ופינישר מפתיע לטובה ליד הטבעת.
דמיינו אותו בפורטלנד משלים את החסרונות של וויטסייד בהגנה, או ביוסטון, או כבחור שבוסטון היו שמחים לשים על יאניס בפלייאוף. אלו התפקידים המדוברים, והוא היה עושה אותם מצויין.
שורה תחתונה: מעדיף אותו על דריימונד. עוזר?
דרור האס: ההשוואה הולכת אוטומטית לדריימונד גרין. לגבי ההתקפה צריך לזכור שבקולג' רודמן היה עם אחוזים טובים וממוצע 27 נקודות למשחק. כלומר היכולת בבסיס הייתה, אלא שהגיע לקבוצות בהן לא היה צריך לקלוע, והיכולת נעלמה. האתלטיות והקליעה בהחלט היו שם, כשבעונות הראשונות בדטרויט מעל 50% מהשדה, ואני מאמין שהיום לא היו נותנים ליכולות ההתקפיות שלו להיעלם. הוא לא היה הופך להיות איום מסוכן, אבל הוא בהחלט לא היה נשאר חור. ומבחינה הגנתית כפי שציינו, שומר על כל העמדות (עבודת ההגנה הכי טובה על שאק שראיתי אי פעם) כדרור ומסירה. בקיצור, עם המאמן הנכון (מה שתמיד היה קריטי לגביו) היה… אותו דבר. HOF.
אריק גנות: טוב. אולי אפילו מצוין.
רודמן היה שחקן הגנה ענק, מוסר מצוין ואחד מגדולי הריבאונדרים בכל הזמנים. המודל של ימינו הוא כמובן דריימונד, אבל דריימונד רחוק מרודמן כריבאונדר. רודמן התקרב ל-6 ריבאונד התקפה למשחק בליגה האיטית של אז. היום רק דראמונד מוריד יותר מ-4. זה עוד 2 הזדמנויות בהתקפה לקבוצה במשחק. המון.
הוא היה משתלב בקלות כסנטר סמול בול או כפאוור פורוורד ליד סטרץ' 5. שילוב אפשרי שלו עם ברוק לופז, למשל יכול היה להיות מתכון לאלופה.
מה שהיה מבדיל בין טוב למצוין הוא שלשות רודמן נתן עונה אחת של 32% ודעך. אם היה מפתח 35% ל-3 הוא היה אולסטאר.
אוריאל דסקל: דניס רודמן היה גאון הגנתי שסירב לזרוק לסל, ידע להתנהל היטב בתוך התקפה עומדת והיה יודע להנהיג מהלכים הגנתיים. אז כן, הוא לא היה זורק לשלוש בחיים אבל אם היה בכדורסל של היום, נראה לי שהוא היה מבין את החשיבות של האיום לסל בכדורסל היום – כולל האיום מהשלשה. הוא היה יכול להיות דמות כמו דריימונד גרין רק פחות טראש טוקר ויותר קרוס-דרסר.
מידן בורוכוב: אני לא יודע לגביי מה אם, יכול להיות שהיה מתגלגל בכלל לאירופה לליגה באלטית כלשהיא. סט הכישורים שלו היה נדיר, בעיקר הגנתית. היכולת שלו להיות שחקן הגנתי בקבוצת התקפה משובחת יכל להיות אלמנט עצום. ריבאונדר עצום הוא היה בתקופת תור הזהב של הסנטרים. יכולת הקליעה שלו בפיסטונס הייתה מניחה את הדעת. בצד ההגנתי אין ספק בכלל שרודמן מתאים לכל תקופה בליגה, התקפית הוא סימן שאלה גדול.
לשיקגו יש הנהלה חדשה. מה הלאה? והאם גאר פורמן בתפקיד יועץ עלול להפריע לקרנישובאס?
מידן בורוכוב: אומרים אצלנו על יועץ שהוא סבא-סמכות בלי אחריות. ככזה הוא צפוי להפריע לקרנישובס.
כל מינוי של יועץ שכבר היה במערכת לא יכול להצליח. תמיד יש לו אינטרס כלשהו להוכיח שהוא חיוני וייתכן שהוא לא יהסס לשים מקלות בגלגלים של ארתוראס.
יועץ זה רעיון לא רע כשלעצמו, אבל מוטב להשקיע באחד שיכול להביא אותך רחוק ככל האפשר, פורמן נכשל, עם איזה ארסנל של עצות הוא יגיע לעבודה?
דביר בשן: מה הלאה? לא הרבה כרגע. הם עדיין מחוייבים להמון כסף בשנה הבאה ואוחזים במעט מרחב תמרון. נכון לרגע זה משימתם העיקרית היא פיתוח הצעירים ופיענוח הקלפים שבידם. השנה המוזרה של מארקנן ועוד שנה לא בריאה של וונדל קרטר לא עזרו בגזרה זו.
לגבי גאר פורמן השאלה לא פשוטה. היא תלויה בהרבה פוליטיקה ארגונית וענייני אופי של אנשים שבכנות, אנחנו לא יודעים עליהם המון. בפשיטא, התשובה היא כן – זה עלול להפריע – ולו רק מהסיבה שקרנישובאס הובא כדי לעשות שינוי גורף במועדון. קשה לי לראות את פורמן, או כל אדם במצבו, מברך את השינויים שמצביעים על כישלונותיו. לא בלתי אפשרי – אבל קשה.
דרור האס: קרנישובאס הגיע לעשות דברים מחדש. עכשיו דמיינו שהוא רוצה להעיף ולנקות כמה מההחלטות של גארפקס, כמו למשל טרייד על מרקאנן וזאק לאוין. ואז ריינסדורף יפה לפורמן להתיעץ. מה הוא יגיד לו? "ברור, ההחלטות שלי היו גרועות, להעיף"? כנראה שלא. במיוחד כשמדובר במישהו עם קצת אגו. אני כן רואה מצב שבו הוא ינסה לסכל מהלכים עתידים שעלולים להתפרש כהודאה בטעות של מהלכים שלו.
ולגבי הבולס מה הלאה? מאמן חדש, הייתי רץ על קני אטקינסון. וטרייד באמת על לאוין. ומשם, מפתח כראוי את הצעירים, כי האמת שיש בסיס טוב.
אריק גנות: השאלה היא האם יש לשיקגו מספיק נכסים כרגע כדי לנסות להגיע לפלייאוף, או שהולכים לטנקינג. בעיני לאווין הוא נכס, השאלה היא אם ניתן לבנות על מארקנן, קארטר וקובי וויט. יאנג, סאטורנסקי ופורטר הם שחקנים בינוניים שמתאימים לקבוצת פלייאוף, לא לקבוצה שרוצה להיבנות מהדראפט.
לדעתי לאווין ו-וויט הם שני הנכסים הרציניים היחידים שיש לשיקגו. הייתי מנסה להיפטר מכל היתר כדי ללכת לעונת טקנינג ולייצר סך משכורות שיאפשר התמודדות על כוכבים בקיץ 2021, בתקווה עם בחירת דראפט טובה.
פורמן כנראה לא יעזור בזה. לקרנישובאס יש אתגר רציני.
אוריאל דסקל: בעיקרון יועצים הם שם כדי לייעץ – להנהלה ואולי לצוות המנהל – ולא כיד להפריע לנשיא ענייני כדורסל חדש. ג'רי ווסט, למשל, ייעץ בגולדן סטייט ווריירס ומייעץ עכשיו לקליפרס – אבל למרות העבר העצום שלו כג'נרל מנג'ר ולמרות האישיות הדומיננטיות שלו – הוא לא ממש הפריע לאנשי המקצוע לקבל החלטות (בגדול, כן היו לו תאקלים פה ושם אבל הוא נשאר יועץ). בשיקגו הכל עקום בעיקר בגלל בעלות בעייתית. הם הביאו הנהלה חדשה מתוך הבנה שמשהו היה עקום. נראה לי. אי אפשר לדעת מה הם מתכננים.
הליגה אפשרה התחלת אימונים, אולם רק חלק מהקבוצות יוכלו להתחיל להתאמן, וכבר יש תלונות על כך שיהיו קבוצות שיקבלו יתרון לא הוגן כי הן יוכלו להתאמן שבועיים שלושה קודם. האם תלונה לגיטימית והאם על הליגה לחכות עד שכולן יוכלו להתאמן כדי לאשר לכולם?
אוריאל דסקל: התלונות לגיטימיות אבל המציאות כרגע היא כזו: הליגה נדפקה. השחקנים נדפקו. כל סטייט בארה"ב מתנהלת בצורה אחרת – אי אפשר למנוע מכדורסלנים להתאמן אם הם קיבלו את האישור מהסטייט שלהם לעשות זאת. כן, יצטרכו ליישר איזשהו קו לקראת העונה – לפחות באופן רשמי. כלומר סוג של קדם-עונה אחיד לכולם. אבל מי שיכול להשיג יתרון כלשהו יעשה זאת והליגה לא באמת יכולה לעצור זאת.
מידן בורוכוב: תלונה סופר לגיטימית. יש גם תלונות של שחקנים שלא קיבלו יכולת לזרוק לסל. כדורסל זה ספורט קבוצתי וככזה חייבים לתת לכל קבוצה את האפשרות להגיע בתנאים שווים אם וכאשר העונה תחודש. אני חושב שאחרי 6-10 שבועות בלי כדורסל הרמה תהיה נמוכה כשיחזרו.
אולי כדאי לאחד את עונת 2020 עם 21 בשביל להציל איכשהוא את העונה ולא לפגוע בעונה הבאה שתתחיל באיחור (שנה אולימפית). זה כמו שמיכה קצרה עם נזק ל 2020 או 2021.
דביר בשן: הוגן זה לא, והליגה צריכה להמתין, אבל תמיד היה אי-שוויון שמקורו בהבדלים בין חוקי המדינות.
דוגמא: כל מדינה לוקחת אחוז מס שונה, משמע שגם אם תקרת השכר זהה, הנטו מתוך השכר שונה. אז המקסימום לשחקן א' באוקלהומה שונה ממה שיקבל אותו שחקן אם יחתום על מקסימום במיאמי. הליגה יכולה לשנות את תקרת השכר כדי להשוות את התנאים, אבל היא לא.
שורה תחתונה, אני חושב שהתלונות מוצדקות אך מוגזמות. גם ככה בשלב זה לא מדובר באימונים קבוצתיים.
דרור האס: נו באמת. לכולם רע, לכולם קשה. זה שלמישהו טיפה יותר קל לא אומר שעדיין כולם צריכים לסבול. החיים לא הוגנים ואם אפשר אפילו רק כמה, אז קדימה. וברגע שכולם יוכלו להתאמן אז שיתנו שבועיים שלושה צמצום פערים והכנה וקדימה.
ולמתלוננים: חלאס בכיינות.
אריק גנות: שאלה קשה. מצד אחד יש אינטרס לחזור לפעילות כמה שיותר מוקדם – ספורטאים הם ספורטאים והם צריכים לעסוק בספורט כשזה מתאפשר. בנוסף, מצב האוהדים הוא כזה שגם ידיעה שקובי וויט הביס את צ'נדלר האצ'יסון בחיובים תעורר התרגשות.
מצד שני – בלאו הכי לא יתחילו לשחק עד שכל הקבוצות יתאמנו, ובלאו הכי כוכבית ענק מרחפת מעל העונה הזו, וזה לא אינטרס של אף אחד שפתאום איזו מיאמי או אוקלהומה סיטי שמותר לה להתאמן יקחו את האליפות כי אף אחד אחר לא כשיר.
הייתי הולך על פתיחת אימונים אחידה, כדי להוריד לפחות מימד אחד של אי ספורטיביות מהעונה הזו.
