עוד לפני שחגיגות האליפות ההירואית של לברון וקליבלנד שככו, הגיע שוק השחקנים החופשיים ב1 ביולי והפך את הליגה. חודשי הקיץ חלפו עברו ביעף, הסתיו הגיע, ויחד איתו הריח של עונת NBA חדשה. רגע לפני שהעונה נפתחת, זה הזמן לסקור את הקבוצות.
קבוצה ביום: לוס אנג׳לס קליפרס
מאזן בעונה שעברה: 53:29
עזבו: (F) ג'ף גרין , (G) סי.ג'יי ווילקוקס , (F) ברנדן דוסון, (G) פבלו פריג'יוני, (C) קול אולדריץ' , (F) ג'ף איירס.
הגיעו: (PF) ברייס ג'ונסון , (C) דיימונד סטון (דראפט) , (FC) מאריס ספייטס, (G) ריימונד פלטון , (F) ברנדון באס, (GF) אלן אנדרסון (שוק חופשי).
אז מה היה לנו שם?
בעיר המלאכים משחקות שתי קבוצות שלכל אחת מהן גורל שונה לחלוטין. הלייקרס, שמשחקת מאז שיש כדורסל מקצועני באמריקה והספיקה לזכות ב-16 אליפויות, מבטאת באופן הכי מדויק את האופי של העיר שמגיעים אליה אנשים עם מנטליות של ״להצליח או למות״. מאז הימים של הלוגו ג'רי ווסט, ועד לסיבוב הפרידה של קובי בראיינט, הלייקרס הם ה״הוליווד״ של הכדורסל, השאיפה הבלתי-מתפשרת להיות גדול מהחיים, לזהור, להגיע לירח. אפילו מהעונה המביכה שהיתה להם בשנה שעברה הם הצליחו להפיק טקס מלא קיטש (שהוביל לאחוזי הצפייה הנמוכים בהיסטוריה של המועדון).
מהצד השני, ולמרות שהיא משחקת באותו אולם, הלוס אנג׳לס קליפרס הם הביטוי המזוקק לחוסר מזל ואפרוריות. כמו פינה מקוללת בעיר ששום עסק לא מצליח בה דורות על גבי דורות, הקליפרס לא מסוגלים להתרומם מעל הגורל שאלוהי הכדורסל הכתיבו להם. הטריו המשובח שמורכב מכריס פול, בלייק גריפין ודיאנדרה ג׳ורדן רק חיכו להתפוצץ על העונה האחרונה וחשבו ברצינות שהם הולכים לקחת סופסוף אליפות, או לפחות להתמודד בגמר המערב מול סן אנטוניו או גולדן סטייט (לפני שמישהו הצליח להעלות על הדעת שהם ישברו את שיא הניצחונות של הבולס). אחרי פציעה בשריר הארבע-ראשי שהשביתה אותו עד לאמצע העונה, ואחרי שהנחית אגרוף על האפסנאי של הקבוצה כשכבר היה יכול לחזור לשחק, גריפין חזר והיה נראה שהקבוצה של דוק ריברס מתעצבת והופכת למתמודדת שוות זכויות מול הקבוצות החזקות של המערב.
לרגע היה נראה שהפעם זה באמת הולך לקרות. הדרך למפגש עם גולדן סטייט נראתה סלולה, במיוחד אחרי הפציעה של קרי. אלא שאז כריס פול ובלייק גריפין נפלו האחד אחרי השני, והעונה של הקליפרס הסתיימה בסיבוב הראשון של פלייאוף המערב, מול קבוצה נחותה ממנה. בלי פול זה פשוט לא עובד. הנתונים מראים שהקבוצה קולעת 113.7 נקודות לכל 100 פוזשנים כשהוא על המגרש ו-99.5 נקודות (!) כשהוא מסדיר נשימה על הספסל. פול סחב את הקבוצה למאזן נפלא ולמקום הרביעי במערב החזק. הוא עשה את זה בלי גריפין. זה לא הגיע לו.
מבחינה מספרית הקבוצה סיימה את העונה הרגילה במקום הרביעי בליגה על פי מדד היעילות ההגנתית, ועצרה את היריבות שלה על 100.9 לכל 100 פוזשנים. היא הייתה שישית בליגה על פי מדד היעילות ההתקפית עם 106.5 נקודות לכל 100 פוזשנים. הנתונים האלה מבטיחים גדולות ונצורות לכל קבוצה, אבל בלי פול וגריפין אין בניתוחים האלה שום ערך.
קיץ חם:
דוק ריברס שמשמש גם כנשיא של הקבוצה, החליט לא לעשות שינויים גדולים בסגל בקיץ האחרון. ההחלטה של ריברס להחתים את הבן שלו ואת ג׳מאל קרופורד, לחוזים של שלוש שנים, סתמו כמעט לגמרי את תקרת השכר המותרת בליגה. רק כדי לסבר את האוזן, שבעת השחקנים בעלי השכר הכי גבוה בקבוצה מרוויחים יחד 101 מיליון דולר, יתר השחקנים ירוויחו ביחד 14.
תחת אילוצי השכר האלה ריברס הצליח להביא את ריימונד פלטון (PG) ומאריס ספייטס (PF-C). פלטון יכול להתגלות כגיבוי ראוי לכריס פול, כשזה יישב קצת על הספסל, אבל גם להוסיף גיוון להתקפה של הקליפרס גם כשפול על המגרש. פלטון נחשב סוס מת (או אחד שאכל סוס מת), אבל העונה האחרונה בדאלאס החזירה אותו לרלוונטיות. ספייטס הגיע מגולדן סטייט אחרי שזו החתימה את דוראנט, ובדיוק מאותה הסיבה שהווריורס ויתרו עליו, ריברס כל כך רצה בו: הוא זורק הרבה מחוץ לקשת. ספייטס הוא שחקן משלים משובח, שיודע לשחק בדיוק כשצריך אותו, ואין ספק שהוא יחזק את הספסל של הקליפרס בצורה משמעותית.
גם אלן אנדרסון יכול לחזק את הקליפרס מעמדת הסמול-פורוורד החלשה. אנדרסון בן ה-34 חוזר אמנם מפציעה ואף פעם לא נחשב לכוכב גדול, אבל כשהוא עלה מהספסל של ברוקלין לפני שנתיים היו לו אחוזים יפים מחוץ לקשת (34.8%) וממוצע של 7.4 נק׳ (ב-24 דקות למשחק). זה נחמד ונותן לריברס עוד אופציה מהספסל.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
הקליפרס הולכים לפתוח את העונה באותו מקום שסיימו אותה שנה שעברה – בפורטלנד. אפשר לצפות שלמרות שמדובר במשחק הראשון של העונה, המשחק הזה יעורר אמוציות אצל החבר׳ה מעיר המלאכים.
סקר שנערך בקרב השחקנים ב-2012 גילה שרוב השחקנים ב-NBA היו רוצים לשחק תחת דוק ריברס שהוא הגרסא האמריקאית לצביקה שרף, אחד שהמשמעת היא גולת הכותרת של סגנון האימון שלו (או כמו שקווין גארנט תיאר את סגנון הניהול של הסלטיקס תחת ריברס: ״שיטת שלטון נוסח קובה״). ריברס מצפה מהשחקנים שלו להיות מקצוענים, מפציר בהם לעבוד קשה, ומשנה רק לעיתים רחוקות את תוכנית המשחק שהכין. בגלל זה היה מצחיק לשמוע את המאמן בן ה-55 אומר בעונה שעברה שהקליפרס זקוקים לקצת יותר ״כאוס״ במשחק ההתקפה שלהם ושהוא מצטער שהוא לא דחף לסגנון משחק הזה מוקדם יותר. Yeah right, מה שנקרא, אבל אם גם כלב זקן יכול ללמוד טריקים חדשים לריברס יש הזדמנות מחודשת לשחרר קצת את סגנון המשחק של הקליפרס. אחרי ההחתמות המוצלחות יחסית שעשה, למאמן הותיק יש עכשיו ספסל עמוק יותר והרבה יותר קומבינציות משחק.
אחת האפשרויות היא לשחק עם שלישייה נמוכה שכוללת את פול, ריברס ופלטון. בדיוק כמו שהוא עשה במשחק טרום עונה מול הרפטורס לפני שבועיים. ריברס היה מבסוט מהתוצאה והודה שהם לא ניסו את סגנון המשחק הזה באימונים. ״כשהם משחקים יחד״, אמר המאמן, ״מדובר במשחק של תנועה מתמדת, התקפה מהירה, חדירה לסל ויצירת מהלכים. זה יוצר הרבה מאוד לחץ על ההגנה״. נחיה ונראה. מה שבטוח הוא שריברס יצטרך להתחיל לגמול את שני הכוכבים שלו – גריפין ופול – מלשחק יחד. הנתונים מראים שבשלושת העונות האחרונות השניים חלקו את המגרש 89.9% מהזמן. או במילים אחרות, מתוך 35 הדקות שבהן גריפין היה על המגרש בכל משחק, הוא שיחק 31.5 מהן עם פול.
ואם כבר מדברים על בלייק גריפין, אנא מכם, קחו שניה להוריד בפניו את הכובע. וזה בלי קשר להצלחה החלקית מאוד של הקבוצה עד היום. פרשנים אוהבים להפחית מהערך העצום שלו כי הרבה מאוד פעמים הוא בולט מדי ובאופן טבעי אנחנו לא מבחינים במהלכים האינטיליגנטיים והיעילים שהוא עושה על המגרש גם כשהוא לא מטביע על הראש של שלושה שחקנים. מדובר בסופר סטאר שדואג להשמיע את דעתו אבל לעולם לא יכפה אותה או יכעס על הקבוצה אם איזשהי החלטה התקבלה בניגוד לדעתו.
בעונת 2014-15, 56% מסך כל הזריקות של גריפין היו מעבר למרחק של 5.5 מטר והוא קלע משם באחוזים מטורפים: 40.87%.
נראה שהשנה הבחור הגדול הצליח לשפר את מכניקת הזריקה שלו ולמד לקלוע גם מחוץ לקשת. זה יכול להיות כלי נשק קטלני עבור הקליפרס, במיוחד כשזה בא ביחד עם ראיית המשחק שלו והחרדה שהוא מעורר במגינים (אם הם במקרה איבדו ריכוז ונתנו לו לתפוס מקום מעל הבקבוק.
לקליפרס יש שני פורוורדים נוספים ששווה לשים אליהם לב: הראשון, לוק מבה א-מוטה בן ה-30, יעלה ככל הנראה בחמישייה כמו בעונה שעברה, והשני הוא פול פירס בן ה-5,008. המספרים של שניהם לא מאוד מרשימים (א-מוטה עם 3.1 נק׳, 2.3 ריבאונדים ו-0.4 אסיסט ב-17 דקות למשחק; ופירס עם 6.1 נק׳, 2.7 ריבאונדים ואסיסט אחד ב-18 דקות למשחק) והם יצטרכו לתת כתף ועבודת רגליים כדי שהקבוצה תצליח להתעלות מעל הבושות שהיא עשתה שלא באשמתה בעונה שעברה.השחקן השישי הבלתי מעורער של הליגה, ג׳מאל קרופורד, ימשיך כנראה לתת את התפוקה שאנחנו רגילים אליה. בעונה שעברה הוא עלה מהספסל ב-74 מתוך 79 המשחקים שבהם שיחק, קלע 14.2 נק׳ ו-2.3 אסיסטים ב-26.9 דקות משחק.
בעונה הקרובה הקליפרס לא יצטרכו לשנן את המנטרות של הקבוצה האחות משום שמבחינתם זו בכלל לא מנטרה. אם הקבוצה לא תצליח לעבור את הסיבוב השני בפלייאוף, הם יצטרכו לבנות את הכל מחדש. במיוחד אם פול וגריפין יחליטו לממש את זכות היציאה שלהם בסוף העונה. בלעדיהם, כאמור, הקליפרס לא כל כך יודעים מה לעשות על המגרש. אבל יחד עם התסכול מהעונות האחרונות, מגיע גם דרייב משוגע. וזה אחד מהיתרונות הגדולים שהקליפרס יביאו לעונה הבאה.
התחזית: אי״ה 56 נצחונות, וחצי-גמר המערב.
וגאס חזתה לת'אנדר 53.5 ניצחונות. חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.
