עוד לפני שחגיגות האליפות ההירואית של לברון וקליבלנד שככו, הגיע שוק השחקנים החופשיים ב1 ביולי והפך את הליגה. חודשי הקיץ חלפו עברו ביעף, הסתיו הגיע, ויחד איתו הריח של עונת NBA חדשה. רגע לפני שהעונה נפתחת, זה הזמן לסקור את הקבוצות.
הקבוצה היום: טורונטו ראפטורס
מאזן בעונה שעברה: 56:26
עזבו: לואיס סקולה (PF), ביסמאק ביומבו (PF-C), ג׳ייסון ת׳ומפסון (PF-C), ג׳יימס ג׳ונסון (F)
הגיעו: (F-C) ג׳ייקוב פרטל, (F) פסקל סיאקאם (דראפט); (F-C) ג'ארד סאלינג׳ר, (G) פרד ואן-פליט, (G) דרו קרופורד, (G) בראדלי הסליפ, (C) יאניק מורירה, (שוק חופשי);
אז מה היה לנו שם?
מפתיע ככל שזה ישמע, טורנטו נחשבת לקבוצה די מבוקשת ב-NBA. היא אמנם לא נמצאת בראש הרשימה של כל השחקנים החופשיים בליגה, אבל אם מתעלמים מהקור המחריד ברוב ימות השנה, מדובר באחת מהערים המגניבות בעולם, בקבוצה שהקימה את אחד מצוותי האנאליטיקס המרשימים והוותיקים בליגה, ושהקהל שלה ראוי לפרס נובל לשירה.
מאז שדווין קייסי התחיל לאמן אותה בעונת 2011-12, הקבוצה צברה מומנטום שהגיע לשיא בעונה האחרונה עם מאזן הנצחונות הגבוה בהיסטוריה של המועדון והעפלה היסטורית לגמר המזרח (רק כדי להיכנע ללברון והקאבלירס בשישה משחקים), אבל למרות ההישגים היפים עד סוף העונה הרפטורס לא הצליחו לייצר סגנון משחק שמאפיין אותם. הקבוצה שיחקה כל כך לאט (מקום 29 בליגה) שחלק מהיתרונות שהיו לה התבזבזו. במקום לנצל את האתלטיות של דרוזן, לאורי וביאמבו הרפטורס נתקעו עם סגנון משחק שמתאים יותר לסן-אנטוניו – שחקני משחק המעבר המצטיינים של הרפטורס סיימו את העונה עם 1.2 נקודות לפוזשן בהתקפות מעבר (כשהממוצע בליגה עמד על 1.1 נקודות לפוזשן). הנתון הזה מעיד על יתרון במשחק מהיר דווקא ולכן על פספוס גדול.
אסור לשכוח גם שהרפטורס כמעט הפסידו לאינדיאנה בסדרה שנמשכה עד המשחק השביעי בסיבוב הראשון של הפלייאוף. כך או כך, נראה שהמשימה של הרפטורס תהיה הרבה יותר קשה העונה, בעיקר משום שהמזרח מתחזק: הסלטיקס הוסיפו לסגל את אל הרפורד, אינדיאנה הוסיפה את ג׳ף טיג ותיאדוס יאנג, ודטרויט של ואן-גנדי מתחילה סופסוף לקבל צורה. כל זה אומר שאם הרפטורס לא ישתפרו בצורה משמעותית הם לא יצליחו להגיע שוב להישג של 56 נצחונות. גם שחקני הספסל של קייסי, שתרמו באופן מאוד משמעותי בעונה שעברה יהיו חייבים להמשיך להשתפר למרות השינויים המינוריים בסגל.
קיץ חם
המהלך הגדול של טורונטו בקיץ האחרון היה ההחתמה של דמאר דרוזן על חוזה של 139 מיליון דולר לחמש שנים. במבט ראשון הסכום הזה נראה די גבוה עבור מס׳ 10, במיוחד משום שלא היתה סכנה אמיתית שיעזוב. דרוזן טרח להגיד לכל מי שהסכים לשמוע שהוא מתכוון להישאר מצפון לגבול הארוך בעולם לעוד הרבה מאוד שנים. אלא שלמרות הנתונים הסטטיסטיים המרשימים שלו שעמדו על 23.5 נקודות, 4.5 ריבאונדים ו-4 אסיסטים למשחק (קומבינציה שרק 8 שחקנים בליגה הצליחו להשיג), יש לו כמה חולשות בולטות שאחת מהן היא חוסר יציבות במשחק ההגנה, והעדפה מוזרה לזרוק מחצי מרחק (זריקה שהוכחה כבלתי יעילה בליגה של סמול-בול). דרוזן גם פישל במשחק מס׳ 7 מול הפייסרס וקלע רק 10 מתוך 31 הזריקות שהוא לקח (יש מי שרואה במספרים האלה דווקא הישג: שחקן שקולע באחוזים כל כך גרועים במשחק כל כך חשוב וממשיך לזרוק, עשוי מחומר של כוכבים. כאלה שלא פוחדים לקחת על עצמם גם את האחריות להפסדים). ובכל זאת, גרף ההשתפרות של דרוזן מרשים ביותר: הוא העלה את אחוזי הקליעה שלו משלוש בעונה האחרונה ל-34% והגיע עד ל-40% בשלושת החודשים שלפני הפלייאוף. הרפטורס מקווים שדרוזן בן ה-27, שהוא אחד משני הפנים של הרפטורס ונמצא בשיא הקריירה שלו לפי מדד Carmelo, ימשיך לעבוד קשה ולהשתפר בשני צידי המגרש.
הקו הקדמי של הרפטורס הפסיד בקיץ את ביסמק ביומבו, אחד מהגבוהים המהירים והמגינים הקשוחים בליגה, שנתן תצוגת תכלית מרשימה בפלייאוף (ובמיוחד במשחק מס׳ 7 מול הקאבלירס). מצד שני, הקבוצה החתימה את ג׳ראד סאלינג'ר הצעיר (24) שקייסי מאמין שהניסיון שלו כשחקן חמישייה בסלטיקס יעזור למלא את החלל החסר של ביומבו: ״זה התפקיד שלו, ורק הוא יכול לאבד אותו״, אמר קייסי. סאלינג׳ר הוריד מהמשקל בקיץ, וקייסי כנראה רומז לו שהוא חייב לשמור על הגזרה החדשה עד סוף החוזה. הניסיון של סאלינג׳ר לשלוט בתיאבון שלו לאורך זמן לא צלח בעונה שעברה ואחרי שכבר הוריד מהמשקל בתחילת העונה, הוא חזר להיות עגלגל בסיומה. זו גם אחת הסיבות המרכזיות שהסלטיקס ויתרו עליו.
לסאלינג'ר יש עוד סיבה לחשוש למקום שלו בחמישיה: למחליף שלו, פטריק פטרסון, יש מוטיבציה בלתי נדלית וטאץ׳ משובח מחוץ לקשת (36.2% בעונה שעברה) ויכול מאוד להיות שהוא יסתדר הרבה יותר טוב עם ולנצ׳יונאס שאוהב לחנות מתחת לסל.
הקיץ הקבוצה זכתה מחדש גם בדמארה קרול (F) שנעדר מ-42 משחקים רצופים בעונה הרגילה בשל פציעה בברך ושיחק בפלייאוף עם ״פציעת דורבן״ (פגיעה ברקמה שעוטפת את העצמות ושרירי כף הרגל). קרול חזר להיות כשיר באופן מלא רק ביום שבת האחרון (15.10) והוא לא יכול לחכות לתחילת העונה כדי להוכיח את עצמו: ״בשנה שעברה חשבתי שהולכת להיות לי עונה גדולה ואז נפצעתי והדברים השתנו״, אמר בראיון לפני כמה ימים. ״האוהדים שלנו עדיין לא באמת ראו מה אני מסוגל לעשות, איך האנרגיה שלי יכולה לשנות את המשחק ואת כל המומנטום של הקבוצה״. יש משהו במה שקרול אומר. מדובר בקומבו-פורוורד קשוח, שיודע לשחק בשני הצדדים של המגרש וכמו שראינו לפני שנתיים (כששיחק באטלנטה) הוא יודע לשחק כדורסל ולייצר אנרגיות של ווינר (12.6 נקודות, 5.3 ריבאונדים ו-1.7 אסיסטים למשחק ב-31.3 דקות. עם אחוזי הקליעה האמיתיים (True Shooting Percentage) שעמדו על 60.3% בעונת 2013-14).
ועכשיו מה, מה עכשיו?
אז איך אפשר לשפר קבוצה שנראה שכבר הגיעה לשיא היכולת שלה? כמו בעונה שעברה, הקבוצה הולכת להישען בצורה משמעותית על הקו האחורי. עוד אחד שהתמודד עם בעיות משקל הוא קייל לאורי, שהצליח בקיץ שעבר להוריד 7 קילוגרמים מיותרים ושיפר את המשחק שלו כמעט בכל פרמטר אפשרי. נוסחת ה-BPM שמנסה להעריך את התרומה הכללית של שחקן לקבוצה על פי הנתונים שמופיעים על הלוח המסורתי (ולכן נקראת Box Plus Minus) מציבה אותו במקום ה-7 בליגה עם 6.8 נקודות BPM. זה אמנם רחוק מה-MVP שנמצא במקום הראשון עם 12.5 נקודות BPM, אבל זה בכל זאת הישג מרשים.
גם נוסחת נוסחת ה-Win Share, שמודדת את התרומה של כל שחקן לניצחונות של הקבוצה, מראה שדרוזן ולאורי הם האחראים המרכזיים לניצחונות של הרפטורס. זו הסיבה שהמאמן דווין קייסי לא מסוגל להושיב את שני הכוכבים שלו על הספסל. ״הייתי רוצה לשבת כאן ולשקר לך שאני הולך להוריד את דקות המשחק שלהם״, קייסי אמר בראיון לפני שבוע, ״אבל כמאמן קשה לי להסתכל על הספסל ולראות את דמאר וקייל יושבים לידי; אני חושב שהמספרים מוכיחים את זה״. ואכן, בעונה שעברה לאורי שיחק 37 דקות בממוצע למשחק (שני רק להארדן ששיחק 38.1 דקות) ודרוזן שיחק 35.9 דקות למשחק (8 בליגה). אבל למרות מה שקייסי אומר, הוא יצטרך לעשות מאמץ ולהתרגל לחלוק מקום על הספסל עם שני הכוכבים שלו. אחרת הם יגמרו את העונה בלי אוויר, במיוחד אחרי קיץ פעיל במדי נבחרת ארה״ב. ״אם שחקני המשנה שלנו, כמו נורמן פאוול וטרנס רוס, יצליחו לעלות מהספסל ולשחק טוב באופן עקבי״, המשך קייסי, ״יהיה לי הרבה יותר קל לחתוך את הדקות של דמאר וקייל. אבל לא על חשבון הפסדים. אני חושב שזה קריטי להתחיל את העונה בצורה טובה״. לגבי קורי ג׳וזף, שנולד בטורונטו אגב, אין לקייסי הרבה ספקות. בעונה שעברה מס׳ 6 באדום נתן עבודה יפה מאוד כשעלה מהספסל במקום לאורי, שיחק 25.6 דקות למשחק וניפק 8.5 נקודות, 2.6 ריבאונדים ו-3.1 אסיסטים. אבל אלה לא רק המספרים, ג׳וזף למד משהו בשנים ששיחק בשביל פופוביץ׳ ואינטילגנצית המשחק שלו תעזור לרפטורס כשלאורי יישב על הספסל.
הקו הקדמי של הרפטורס זכה מחדש גם ביונאס ולנצ׳יונאס, שגם הוא חוזר מפציעה אחרי שנקע את הרגל במשחק מספר 3 מול מיאמי בסיבוב השני של הפלייאוף. ולנצ׳יונאס הוא שחקן פיזי מרשים שהציג את המספרים הטובים ביותר בקריירה שלו בעונה האחרונה (12.8 נק׳ ו-9.1 נקודות למשחק), ולמרות שהוא לא הרשים במיוחד באולימפיאדה אני מהמר על עונה גדולה שלו (בעיקר כי הצצתי במדד Camelo שמבשר לנו שהימים הטובים עוד לפניו).
לקייסי יש עוד הרבה מאוד עבודה בצד ההגנתי. בעונה האחרונה הראפטורס סיימו רק במקום 11 בליגה לפי מדד DRtg (שבודק כמה נקודות קבוצה היא ספגה על כל 100 פוזשנים של היריבה).
התחזית: 52 נצחונות, ומקום 3 במזרח. אם הרפטורס יצליחו לשפר את ההגנה בצורה משמעותית (למרות העזיבה של ביומבו) ואם שלושת השחקנים הצעירים (לוקאס נוגיארה, נורמן פאוול וברונו קאבוקלו) יצליחו לפרוץ קדימה ולהראות בגרות למרות חוסר הניסיון שלהם, טורונטו עוד עלולה להפתיע ולשבור את שיא הניצחונות מהעונה שעברה. אני בספק.
וגאס חזתה לראפטורס 49.5 נצחונות. חושבים שאתם יודעים טוב יותר? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.
