עוד לפני שחגיגות האליפות ההירואית של לברון וקליבלנד שככו, הגיע שוק השחקנים החופשיים ב1 ביולי והפך את הליגה. חודשי הקיץ חלפו עברו ביעף, הסתיו הגיע, ויחד איתו הריח של עונת NBA חדשה. רגע לפני שהעונה נפתחת, זה הזמן לסקור את הקבוצות.

הקבוצה היום: דטרויט פיסטונס

דף הקבוצה באתר

 

מאזן בעונה שעברה: 44-38

 

עזבו: (C) ג'ואל אנתוני, (G) סטיב בלייק, (G) ג'ודי מיקס, (F) אנתוני טוליבר

 

הצטרפו: (F) הנרי אלנסון, (G) מייקל ג'יבנג'י (דראפט), (F) ג'ון לואר, (C) בובאן מריאנוביץ', (G) איש סמית' (שוק חופשי)

 

אז מה היה לנו שם?

 

העונה הראשונה של סטן ון גנדי בדטרויט הסתיימה בקול ענות חלושה. במרכזה עמדו הפרידה מסמית' והפציעה של ג'נינגס. ועדיין הפיסטונס יצאו מעודדים מהעונה הזו, כי לראשונה מזה שנים נראה שיש תוכנית בניה הגיונית סביב אנדרה דראמונד. רג'י ג'קסון הגיע מאוקלהומה סיטי וסומן כרכז העתיד של דטרויט(עם חוזה מתאים בקיץ), וקנטביוס קולדוול פופ קיבל המון דקות ב2. זה הרגע הזכור ביותר מעונתו הראשונה של סטן בדטרויט:

 

  בקיץ ון גנדי השלים את העבודה עם 3 פורוורדים שהיו אמורים להשלים את החמישיה. מרכוס מוריס, ארסן אילאיסובה, וסטנלי ג'ונסון שהגיע מהדראפט. השניים הראשונים פתחו בחמישיה, כשג'ונסון מתבשל לאיטו מהספסל.

 

רג'י ג'קסון הוכיח שהוא שווה את הכסף. אחרי שנים שראה את הגב של ראסל ווסטברוק, ג'קסון קיבל קבוצה משלו ולקח אותה לפלייאוף. ג'קסון עושה הכל, מנהל את ההתקפה (6.2 אסיסטים), קולע (18.8 נקודות, 35% משלוש), מגיע לקו (5 זריקות בממוצע למשחק), וכשצריך מופיע גם בקלאץ'.

חשוב מזה, השילוב שלו עם אנדרה דראמונד טוב מאוד, וג'קסון יודע איך לעזור לאיש הגדול לעשות את שלו

האיש הגדול פיתח כמה מהלכי פוסט לא רעים, בעיקר כשהוא מקבל את הכדור ליד הסל

עדיין היעילות הגדולה שלו היא בפיק אנד רול ובריבאונד ההתקפה (5 למשחק, מוביל את הליגה), שם הוא משיג את הנקודות הקלות שלו. מהעונשין הוא קלע 35%, עקב אכילס שלו. אולי צריך לתת לו לזרוק עונשין מהצד השני של המגרש:

או לכל הפחות מהחצי:

אלו היו 2 מ3 השלשות שדראמונד קלע בעונה שעברה. בניגוד ל99.9% מהשחקנים האחרים בליגה, דראמונד לא עובד על הקליעה שלו.

 

מרכוס מוריס היה הפתעה נעימה. אחרי הבעיות שהיו לו בפיניקס, מוריס הגיע לדטרויט ולשם שינוי הקבוצה בנתה עליו. הוא שיחק 35 דקות למשחק, הרבה מעל עונת השיא שלו בפיניקס (25) והחזיר דיבדנדים על האמונה. היעילות של מוריס לא בין הגבוהות בליגה, אבל מוריס נותן לקבוצה שלו מספר יתרונות. הוא יכול לשחק ב2 עמדות הפורוורד, יש לו טווח 3 ומשחק פוסט לא רע. אם יפחית מכמות הפוזשנים הרעים שלו (יותר מדי זריקות מחצי מרחק) יכול לתת לדטרויט הרבה יותר. כדי להשלים אותו ון גנדי הביא מאורלנדו את טוביאס האריס במהלך העונה, תמורת כמעט כלום. עוד פורוורד שיכול לשחק ב2 העמדות, גם לו יש טווח 3, וגם לו יש משחק פוסט. השניים משלימים היטב אחד את השני, ושניהם סקוררים לא רעים. ההגנה זה סיפור אחר, במיוחד מול SF זריזים כמו פול ג'ורג' ,ג'ימי באטלר או לברון ג'יימס. כאן מגיע התפקיד של סטנלי ג'ונסון שעולה מהספסל, והוא השומר הכי טוב של הקבוצה. לג'ונסון אין ממש אופציה לשחק 4, אבל הוא שומר מעולה, עם המון בטחון עצמי (יותר מדי?).

 

את כל הסיפור הזה משלים קק"פ שמשתפר כל עונה. הוא הגיע לליגה על תקן קלע, ולא ממש הצדיק את זה. הוא הופך לשומר מצויין, והקליעה לאט לאט מסתדרת לו. בנוסף אין לו בעיה לקחת את הזריקה המכרעת. ון גנדי בנה קבוצה כרוחו שמאוד מזכירה את הקבוצה הגדולה של אורלנדו שהגיע לגמר הNBA. הוא הביא את דטרויט לפלייאוף לראשונה מאז 2007-8, העונה המלאה האחרונה של צ'ונסי בילאפס בקבוצה. הקבוצה עלתה לפלייאוף מהמקום השמיני ונאלצה לפגוש את קליבלנד. במשחק הראשון הפיסטונס נתנו את המשחק הטוב ביותר שלהם בסדרה כשקלעו בלי הכרה (50% מהשדה, 51% משלוש). זה עדיין לא הספיק נגד האלופה לעתיד. שאר הסדרה הייתה לפרוטוקול, ולמרות שהמשחקים היו יחסית צמודים, לכולם היה ברור מי ממשיך הלאה (לברון). הפיסטונס הצעירים חוו פלייאוף בפעם הראשונה, וזו הייתה חוויה חיובית. עכשיו צריך לשחזר את זה.

 

 

 

 

קיץ חם: ון גנדי המשיך את הקו שלו מהעונות הקודמות. החמישיה שלו סגורה לעונה הקרובה, והמטרה העיקרית הייתה לחזק את הספסל. כבר בשבוע הראשון הוא השיג את 3 המטרות שלו בשוק החופשי : רכז מחליף, פורוורד גבוה שקולע שלשות, וסנטר מחליף.

 

איש סמית' מסתובב בליגה כבר כמה עונות על תקן רכז שלישי. בקיץ שעבר נחתך רגע לפני פתיחת העונה מפילדלפיה ואולי זה היה הדבר הכי טוב שקרה לו. ניו אורלינס נטולת הרכזים אספה אותו, וסמית' רשם מספרים מצויינים גם כרכז פותח וגם מהספסל, תוך כדי שהוא שולח את נייט רובינסון להפועל תל אביב. מאוחר יותר פילדלפיה החזירה אותו אחר כבוד כרכז פותח וסמית' שיפר את הקבוצה פלאים (פלאים = הפך קבוצה ממש ממש ממש ממש גרועה, לממש גרועה). המרוויח העיקרי היה נרלנס נואל שעם רכז אמיתי לידו התחיל להזכיר את השחקן מהעונה שעברה. ון גנדי קפץ על המציאה ונתן לו 18 מליון דולר כדי להפוך למחליף של רג'י ג'קסון. כרגע זה נראה כמו החלטה נבונה, כיוון שג'קסון לא יפתח את העונה בשל פציעה בברך ובאגודל. סמית' יקבל את הבמה עד תחילת דצמבר. עם דראמונד במקום נואל הפיק אנד רול שלו אמור להראות הרבה יותר טוב.

 

גם ג'ון לואר מסתובב בליגה כמה עונות בלי למשוך יותר מדי תשומת לב. עונה בינונית בפיניקס הספיקה לון גנדי כדי לתת לו שכר 8 ספרתי ל4 עונות (כ10.9 מליון דולר לעונה). כנראה שון גנדי היה יכול להשיג אותו בפחות, אבל לואר בדיוק מה שון גנדי רצה. גבוה שקולע מצויין משלוש, חוסם לא רע ושומר סביר. אחרי ההחתמה ון גנדי לא התבייש לספר כמה היה חם על לואר כבר מספר עונות. כדי להשלים סריה ון גנדי החתים את בובאן מריאנוביץ', כי אי אפשר לסיים קיץ בלי להחתים את הסנטר המחליף של הספרס על חוזה גדול מדי (בקיץ שעבר זה היה ביינס). מריאנוביץ' עדיין צריך להוכיח שיש לו מקום בליגה. הוא יעיל בצורה יוצאת דופן בהתקפה. הבעיה העיקרית היא שכשהוא על המגרש, גם הסנטר מולו מגלה יעילות גבוהה. מריאנוביץ' רצה להשאר בספרס, ואחרי שקיבל את ההצעה של דטרויט (21 מליון דולר ל3 עונות) הלך לפופוביץ' וסיפר לו עליה. פופוביץ' איחל לו בהצלחה בדרכו המיוחדת: "תעיף את התחת שלך לדטרויט". הספרס לא תכננו לשלם למריאנוביץ' יותר מ3 מליון דולר לאותה תקופה, ופופוביץ' דאג לעתיד הכלכלי של השחקן.

מריאנוביץ' יאבק עם ביינס על תפקיד הסנטר המחליף. ביינס שומר טוב יותר, ושחקן קשוח יותר. אם מריאנוביץ' יוכל לתפקד על המגרש בלי להיות חור בהגנה, הוא יקבל יותר דקות. הבעיה היא שעם הגבוהים הקולעים שיש בליגה כיום זה ממש לא פשוט כמו שזה נשמע. הפתרונים לסטן ון גנדי.

 

לא ציינתי עד כה את חוזה המקסימום שניתן לדראמונד, נראה פשוט מובן מאליו.

 

ועכשיו מה, מה עכשיו? תעשו קופי פייסט על מה שכתבתי על יוטה (בערך). הפיסטונס של העונה שעברה הייתה קבוצה צעירה מאוד שעושה את צעדיה הראשונים ביחד. עכשיו הזמן שלה לגדול ולהתחיל לדגדג את הפוטנציאל שלה. החמישיה הראשונה אמורה לעשות את מירב העבודה, אבל יש לפיסטונס גם ספסל מצויין. איש סמית' יקבל דקות עם דראמונד כיוון שהם יכולים לפתח פיק אנד רול קטלני. סטנלי ג'ונסון יקבל המון דקות ב3 בתור האיש למשימות מיוחדות. בהתחשב בזה שמדובר בעונה השניה שלו בליגה, צפויה גם איזה קפיצה התקפית. ג'ון לואר יעלה מהספסל לפתוח את הרחבות. וברגע שדראמונד יתעייף, ביינס ומריאנוביץ' יעלו בשביל להפחיד את הסנטר של הקבוצה השניה. הפיסטונס סופר עמוקים עם 2 שחקנים מרכזיים שאמורים להוביל אותם קדימה, וזה נותן לון גנדי המון אופציות עם 2 קבועים.

 

הוא יכול לעלות עם חמישיה נמוכה כשג'ונסון עולה ב3, ומוריס\האריס ב4. עם החיפוי של דראמונד מתחת לסל, ה3 האחורית יכולה להפעיל המון לחץ על הכדור. לואר יכול לעלות בסנטר ולהעמיד חמישיה שקולעת שלשות. סמית' לצד ג'קסון ייתן לו 2 מובילי כדור. מי שיקבלו את הדקות שלהם בלי קשר לשום דבר אחר הם רג'י ג'קסון (כשיחזור מהפציעה) ואנדרי דראמונד. שניהם ישחקו באיזור ה30-35 דקות. דראמונד צפוי להמשיך לשלוט בלוחות ולנצל את הכח שלו כדי להגיע לטבעת. ג'קסון ישחק המון פיק אנד רול עם דראמונד, כשהקלעים מסודרים מסביב. כשהכל תקוע זה יהיה התפקיד של ג'קסון לשחרר את הדברים. לון גנדי יש המון אופציות בפוסט (האריס, מוריס, דראמונד) מחוץ לקשת, בפיק אנד רול ובפיק אנד פופ. למעט ג'קסון ודראמונד אין לה אף שחקן שעושה משהו אחד בצורה יוצאת דופן, אבל יש לה שחקנים שעושים המון דברים טוב, ומאמן שיודע איך לנצל את זה.

 

בעונה הקרובה, דטרויט תכבוש מחדש את מקומה בצמרת המזרח.

תחזית: 50 נצחונות ופלייאוף.

 

וגאס חזתה לפיסטונס 45.5 נצחונות. חושבים שאתם יודעים טוב יותר? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.