עוד לפני שחגיגות האליפות ההירואית של לברון וקליבלנד שככו, הגיע שוק השחקנים החופשיים ב1 ביולי והפך את הליגה. חודשי הקיץ חלפו עברו ביעף, הסתיו הגיע, ויחד איתו הריח של עונת NBA חדשה. רגע לפני שהעונה נפתחת, זה הזמן לסקור את הקבוצות.
הקבוצה היום: אטלנטה הוקס
מאזן בעונה שעברה: 48-34
עזבו: (F-C) אל הורפורד, (G) ג'ף טיג, (G) קירק היינריך, (F) לאמאר פטרסון
הגיעו: (F) טאורין פרינס, (G-F) דאנדרה במברי (דראפט); (C) דוויט הווארד, (G) ג'ארט ג'ק, (G) מלקולם דילייני (שוק חופשי);
אז מה היה לנו?
אחרי עונת שיא שבה ההוקס ניצחו 60 משחקים, סיימו במקום הראשון במזרח והגיעו עד לגמר האזורי, הם הצליחו לשמור את רוב הסגל. עם זאת, הם נאלצו לוותר על דמארה קארול על מנת להחתים את פול מילסאפ. במקומו אטלנטה מצאה עוד שחקן במשכורת נמוכה שהפך ל D&3 מהשורה הראשונה – קנט בייזמור.
קנת' בייזמור נכנס לחמישייה וההוקס אמנם לא המשיכו ביכולת השיא שהפגינו בעונה שלפני, אך עדיין נשארו בצמרת המזרח. ההגנה שלהם הייתה ההגנה השנייה בטיבה בליגה בעזרת הגנת הפיק אנד רול של מילסאפ והורפורד, והגנת הפרימיטר של בייזמור. בצד השני, אטלנטה המשיכה לשחק בסגנון מרובה המסירות בהתקפה שהנחיל מייק בודנהולצר (66.3% מהסלים שלה באו מאסיסטים), אך הפכו להיות קבוצה ממוצעת בהתקפה משום שהאחוזים התיישרו מעונת השיא.
בפלייאוף ההוקס פגשו את הסלטיקס, ולמרות שבוסטון נתנו קרב עיקש, פציעה של אייברי בראדלי ויכולת טובה של מילסאפ הביאו לה את הניצחון בסדרה. לאחר מכן אטלנטה עברו למפגש עם קליבלנד, שהסתיים בהפסד צפוי בסוויפ.
קיץ חם
הקיץ של אטלנטה התחיל עוד לפני הפרי אייג'נסי, כשהם שלחו את ג'ף טיג בטרייד בתמורה לבחירה ה-12 בדראפט. טיג הפך למיותר לאור ההשתפרות של דניס שרודר, וההוקס בחרו לתת לגרמני את עמדת הרכז הפותח בעונתו הרביעית בליגה. אטלנטה בחרה בבחירה ה-12 את טאורין פרינס, כשבנוסף הם בחרו בבחירה ה-21 את דיאנדרה במברי. שני השחקנים הללו הם סמול פורוורדים שבאים אחרי מספר עונות במכללות. פרינס הוא השחקן בעל הפוטנציאל הגדול ביותר מביניהם, כשמוטת ידיים של 2.12 תאפשר לו לשחק בעמדה 4 בהרכבים נמוכים.
לאור הניסיון של אטלנטה בפיתוח שחקני 3&D (דמארה קארול, קנט בייזמור), שני השחקנים הללו עשויים להתפתח לרול פליירס טובים, שיוכלו להיכנס לחמישייה בבוא היום.
בהמשך ההוקס איבדו את אל הורפורד, אחד הסמלים של הקבוצה בעשור האחרון. הורפורד עזב לבוסטון לאחר 9 עונות באטלנטה, ולתוך עמדת הסנטר הפותח הוחתם דוויט הווארד על חוזה של 70.5 מיליון דולר ל-3 שנים. מצד אחד התחייבות לשלוש שנים לשחקן בן 31 עם היסטוריה של פציעות היא לא דבר מומלץ, אך באטלנטה מקווים שהחזרה של הווארד לעיר הולדתו תעשה לו טוב. אם הוא יזכיר את היכולת מאורלנדו, החיסרון של אל הורפורד יורגש פחות.
השחקן השני שקיבל חוזה גדול מאטלנטה הוא קנט בייזמור. לאחר שנתנו לקארול ללכת לטורונטו, הפעם אטלנטה השוו את הצעתם של יוסטון לבייזמור בסך 70 מיליון דולר ל-4 שנים.
החלק האחרון של הקיץ של אטלנטה היה החתמתם של שני רכזים מחליפים, שיתחרו על הדקות שישאיר שרודר. האחד הוא ג'ארט ג'ק המנוסה, שעבר פציעות, והשני הוא מלקולם דילייני, שמגיע מהיורוליג אחרי שהוביל את קובאן לפיינל פור היורוליג עם 16.3 נקודות למשחק. אם יתרגל לקצב ולאינטנסיביות של הNBA, הוא עשוי להתברר כהחתמה מצוינת. אם לא, יש להוקס ביטוח בדמות ג'ארט ג'ק.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
למרות היכולת היציבה בעונות הקודמות, אטלנטה היא אחת הקבוצות שקשה מאוד לחזות היכן תסיים את העונה (זאק לואו אמר בפודקאסט שלו שזוהי הקבוצה שהכי מבלבלת אותו). הורפורד וטיג עזבו והוחלפו בשחקנים שצריכים להוכיח את עצמם – שרודר צריך להוכיח שהוא אחראי מספיק כדי להיות רכז פותח והווארד צריך להשכיח את התקופה ביוסטון. בשל כך, ישנו מנעד גדול של תסריטים שיכולים לקרות העונה באטלנטה שלא יפתיעו יותר מדי.
יכול להיות שבודנהולצר יצליח לייצר קבוצה מצוינת ולהתאים את סגנון המשחק לשחקנים החדשים, בראשם הווארד. בתסריט כזה ההוקס יכולים לסיים במקומות 3-6 במזרח. לחלופין, יכול להיות שהווארד ימשיך להיפצע ולא יתאקלם בקבוצה, ואטלנטה יתחילו את הבנייה מחדש כבר מאמצע העונה לאחר שיקבע שההוקס יראו את הפלייאוף מהבית. אף אחד מהתסריטים האלו לא מופרך, והשאלה הגדולה ביותר שתקבע איזה מהתסריטים הללו יתממש היא דוויט הווארד.
הווארד נמוג לאיטו בשנותיו האחרונות ביוסטון, גם בשל פציעות וגם בשל העובדה שקיבל פחות כדורים וזריקות. אין מתאימה מאטלנטה, עיר הולדתו, ומבודנהולצר, שהנחיל שיטת התקפה מאוזנת שבה כל אחד מבטא את יכולותיו באופן הטוב ביותר, בכדי להחזירו לימיו הגדולים.
בשביל להשתלב טוב בהתקפת ההוקס, הווארד יאלץ לעשות כמה ויתורים. הויתור המרכזי ביותר הוא הויתור על הפוסט אפים שלו. לאורך הקריירה הווארד היה שחקן פיק אנד רול מצוין ואין על כך עוררין, אבל פוסט אפים הם סיפור אחר. מעבר לסגנון המכוער שבו הוא זורק עם הגב אל הסל, בשנים האחרונות גם המספרים מוכיחים שהווארד לא צריך לזרוק פוסט אפים. לפניכם טבלה של התפלגות המהלכים העיקריים שנגמרו בזריקות של הווארד:
| פוזשנים | נקודות לפוזשן | תדירות | |
| פיק אנד רול | 91 | 1.1 | 9.3% |
| פוסט אפ | 297 | 0.82 | 30.5% |
| חיתוך | 216 | 1.38 | 77.4% |
לא יכול להיות ש-30.5% מהזריקות של הווארד הם פוסט אפים, אותן הוא זורק ביעילות של 0.82 נקודות לפוזשן, בעוד ש-9.3% בלבד מהזריקות שלו הם מפיק אנד רול, אותן הוא זורק ביעילות של 1.1 נקודות לפוזשן. מעבר לכך, הווארד קלע בעונה שעברה ב-68% מהשדה בזריקות אחרי 0 כדרורים, ו-45.9% אחרי כדרור אחד או יותר. ההבדל העצום הזה ממחיש את העובדה שהווארד צריך לנצל את האתלטיות שלו בכדי לקבל את הכדורים אחרי פיק אנד רול או חיתוך, ולא ליצור לעצמו.
אז למה הווארד עדיין זורק כל כך הרבה פוסט אפים? התשובה נעוצה בהווארד עצמו. הווארד ידוע כשחקן עם אגו לא קטן, שנהג להתלונן בשנים האחרונות על כמות הזריקות הנמוכה שהוא מקבל. כשהיה בלייקרס, הוא אף הביא דף סטטיסטיקה לחדר ההלבשה על מנת להראות את כמות הזריקות הנמוכה שלו.
אם בודנהולצר יצליח ליצור להווארד יותר זריקות בדרכים אחרות, אולי הוא יוכל להשאיר את הווארד עם הרגשה טובה גם ללא מהלכי הפוסט אפ הלא יעילים. בכדי לחפות על המחסור בפיק אנד רול של טיג והורפורד, שהיה הגו-טו-מוב של אטלנטה, הווארד ושרודר יצטרכו ליצור פיק אנד רול טוב בעצמם. הם יותר ממסוגלים לכך, אך הווארד יידרש להירתם למשימה, גם אם זה אומר לקבל פחות זריקות ונגיעות בכדור. הווארד יצטרך להביא גם את היתרון בריבאונד, שלא היה לאטלנטה בשנים האחרונות, בכדי לחפות על החוסר בריווח שיווצר מעזיבתו של הורפורד.
בינתיים בפרי סיזן ההתקפה עובדת טוב, כשהווארד סיים את משחקו הראשון בבית עם 26 נקודות ב-11-15 מהשדה:
בהגנה המצב יותר מסובך. ההגנה של אטלנטה הייתה השנייה בטיבה בעונה שעברה, הרבה בגלל הניידות של הורפורד בהגנת הפיק אנד רול. הורפורד היה בעל הכישורים לצאת לפרימיטר ולשמור על שחקנים נמוכים ממנו. הווארד אינו שחקן כזה, אך כמו הורפורד, הוא שומר טבעת ברמה גבוהה (בעונה שעברה הווארד שמר על הטבעת ב-49.7%, בעוד הורפורד שמר על הטבעת ב-49.4%). משום כך, ההגנה של ההוקס תצטרך לעבור שינוי משמעותי, ותנסה לנתב את שחקני היריבה לתוך הצבע, שם יפגשו בהווארד האימתני. אם יצליחו למנוע מהיריבות למשוך אותו החוצה, היא יכולה לשמור על הגנה ברמה גבוהה. אם לא, היריבות יחגגו עליו.
הווארד צריך לעבור שינוי שעבר סנטר אתלטי אחר, שנחשב גם הוא חלש אופי ולוזר על אף שהוביל את קבוצתו למקומות גבוהים בפלייאוף – דיוויד רובינסון. בסוף שנות ה-90, אחרי שעבר פציעה קשה, הגיע לסן אנטוניו טים דאנקן, שלקח מרובינסון זריקות ואת אור הזרקורים. רובינסון לא התנגד, שימש מנטור לדאנקן הצעיר ולקח על עצמו את העבודה השחורה. הוא ירד בכמות הזריקות, והתרכז בלהיות עוגן הגנתי ובשאריות שהשאיר דאנקן בהתקפה.
אם הווארד יקבל על עצמו את העבודה השחורה וייתן לפול מילסאפ שלצדו את מירב הזריקות, הוא יוכל להיות חלק מקבוצה מצליחה. אם הווארד יהיה עוגן הגנתי, ויסתפק בכדורים שיקבל בפיק אנד רול ובחיתוכים, אטלנטה תוכל להגיע שוב לפלייאוף. אטלנטה אמנם לא תזכה באליפות כמו זו שזכו בה רובינסון ודאנקן ב-1999, אך הווארד הוא לא רובינסון ומילסאפ הוא לא דאנקן, כך שגם סיבוב שני בפלייאוף יהווה הצלחה גדולה.
אם הווארד לא יקבל על עצמו את העובדה שהוא אופציה מספר שלוש בהתקפה, אטלנטה לא יגיעו רחוק. במקרה כזה, היא עשויה לשלוח את מילסאפ בטרייד בכדי לקבל עליו משהו לפני שיעזוב בקיץ בעזרת אופציית השחקן שלו. עוד שחקנים על חוזים נגמרים שעשויים להישלח הם טיאגו ספליטר, כריס האמפריז, ת'אבו ספלושה, מייק סקוט וג'ארט ג'ק.
תחזית: 45 ניצחונות, מקומות 6-8 בפלייאוף. בודנהולצר יוציא כמה שיותר מהקבוצה, אך היא לא תתקדם מעבר לסיבוב הראשון בפלייאוף.
וגאס חזתה להוקס 43.5 נצחונות. חושבים שאתם יודעים טוב יותר? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.
