אנו ממשיכים בסדרת עצמאות שפל שלנו עם חגיגה כפולה. לאחר שהחכמנו קצת עם הכדורסל הלטבי, הגיע הזמן להדרים אל מעבר לים התיכון ולהכיר את הכדורסל במרוקו, שחוגגת את יום העצמאות ה-60 שלה. טכנית, צרפת הפסיקה לשלוט באדמות מרוקו ב-7 לאפריל, 1956, אך המקומיים חוגגים את יום העצמאות לפי יום חזרת מלכם מגלות במדגסקר, ב-18 בנובמבר 1955. אז אנחנו זורמים עם המקומיים ולגמרי זורמים עם לספר לכם קצת סיפורי פרקט ממרוקו.
אז מרוקו הצטרפה ל-FIBA ב-1936 והנבחרת משתתפת באליפות אפריקה לנבחרות, ה"אפרובאסקט", מאז הטורניר הראשון שנערך במצרים ב-1962. את הישג השיא שלהם רשמו המרוקנים באליפות השלישית, שנערכה ב-1965 בטוניסיה, אז זכו בתואר היחיד שלהם עד כה, לאחר שגברו 57:70 על הנבחרת המקומית במשחק הגמר. בכלל, תחילת הדרך של הנבחרת הייתה מוצלחת מאוד, כשסיימה במקום ה-3 בטורניר הראשון שנערך במצרים, הפסידה בגמר של הטורניר ה-2 שנערך במרוקו למצרים 69:57 במה שהפך לזכייתה השנייה ברציפות של המצרים, וקטפה את הסגנות גם באליפות ה-4 שנערכה אף היא במרוקו, לאחר הפסד 67:60 לסנגל במעמד הגמר. מאז, השכילה הנבחרת לעמוד על הפודיום רק פעם אחת נוספת, עם המקום ה-3 בטורניר שנערך בביתה ב-1980, אז זכתה סנגל לאחר שגברה 90:96 על חוף השנהב.
שכנתינו – נבחרת פלסטין, לקחה חלק בטורניר ה-2, במסגרתו חטפה תבוסה כואבת מהמרוקנים – 101:43, אך סיימה במקום ה-3 וזכתה במדליית הארד בטורניר. יש לציין ששיטת המשחקים בתקופה ההיא הייתה בית אחד שכלל את כלל הנבחרות המתמודדות בטורניר, ולאחר סיבוב משחקים בודד הראשונה בטבלה היא זו שזכתה בתואר בסופו של דבר. שיטה זו שונתה לראשונה באליפות הרביעית, שנערכה במרוקו ב-1968 – אז כבר חולקו הנבחרות לשתי בתים והתווספה לה שיטת פלייאוף משלב חצי הגמר.
ב-2005 מרוקו לקחה חלק במסגרת "המשחקים הים-תיכוניים", שכללו את יוון, טורקיה, בוסניה, איטליה, ספרד, מצרים, אלג'יריה וכאמור, מרוקו. זה לא היה טורניר חביב במיוחד עבור המרוקנים ולאחר 85:67 לטורקיה, 115:60 ליוון ו-73:62 לבוסניה, חזרה ארצה עם המקום ה-8 והאחרון בטורניר. מרוקו אף העפילה לטורניר האולימפי ב-1968 במקסיקו, אך גם שם נחלה הפסדים רבים (98:52 לברזיל, 123:51 לברית המועצות, 77:59 לבולגריה, 86:38 למקסיקו, 85:48 לפולין, 76:54 לדרום קוריאה ו-89:53) בדרך למקום ה-8 והאחרון בבית ב', ולמקום ה-16 והאחרון בכלל בטורניר.
לא תמצאו הרבה מאוד שמות מוכרים בהקשר של הנבחרת במרוקנית. אולי פרט לאחד: חוזה מנואל סאלבה, שחקן עבר ששיחק בין היתר במשך 4 עונות במדי ריאל מדריד בשנות ה-60, אימן את הנבחרת ב-2001.
בנוגע לליגה, היא נערכת באופן שנתי והחלה לפעול בעונת 1959/60. שתי האימפריות של הליגה הן FUS (ארגון ספורט פאתח) רבאט ו-ווידאד קזאבלאנקה, עם 17 ו-10 זכיות בהתאמה. כוח עולה בשנים האחרונות הוא AS סאלה, מועדון שזכה ב-3 אליפויות רצופות ב-3 העונות האחרונות, ובשתיים רצופות נוספות ב-2009-2011.
כדורסל הנשים, לעומת זאת, הרבה פחות מפותח. נבחרת הנשים השתתפה באפרובאסקט רק פעם אחת, בטורניר שנערך בטוניסיה בשנת 2000. למען האמת, הלך להן לא רע בכלל – מאזן 1:3 בבית ב' המוקדם (הפסד במחזור הפתיחה לסנגל ו-3 ניצחונות רצופים מול מאלי, חוף השנהב ומוזמביק) העלה אותן לשלב חצי הגמר, שם נחלו הפסד כואב 56:54 לטוניסיה, שלאחר מכן הפסידה בגמר לסנגל. גם בקרב על המקום ה-3 כשלו הבנות המרוקניות והפסידו בקרב צמוד נוסף, 80:79 לקונגו, אך סיימו עם המקום ה-4 והמכובד.
אגב, קבוצות משני המינים השתתפו במסגרת גביע האלופות למועדונים באפריקה. אצל הגברים, MAS פז זכתה ב-1998 ו-ווידאד זכתה ב-1985. אצל הנשים, COD מקנס ו-IR טנג'יר השתתפו פעם אחת בטורניר, ב-2013, וסיימה במקום ה-6 וה-7 בהתאמה.
מכאן, נאחל לעם המרוקאי חג שמח, שפל ומלא בכדורסל. אתם מוזמנים להמשיך ולעקוב אחר סדרת הכתבות, שתמשיך להכיר לכם כדורסל מעולם אחר.
