אנחנו ממשיכים עם פרויקט #עצמאות_שפל, והיום אנחנו עם שכנתנו מצפון החוגגת את יום עצמאותה ה-73. לבנון, כידוע, היא מדינה מפולגת ומסוכסכת מבחינה דתית ואתנית, אך מה שאולי מצליח לאחד במעט את השורות (ואולי לא, כפי שנראה) הוא הכדורסל, הנחשב לענף הספורט המוביל והפופולרי בארץ הארזים. הליגה המקומית נחשבת לטובה באופן יחסי ומושכת אליה אמריקאים רבים, והנבחרות הלאומיות הפכו בעשורים האחרונים לחברות קבע בטורנירים הבינלאומיים.

ראשיתו של הכדורסל בלבנון כבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת, אז הוקם מגרש כדורסל ראשון באוניברסיטה האמריקאית בביירות. הטורניר הרשמי הראשון התקיים ב-1939, ובגמר גברה אוניברסיטת מחאסד על האוניברסיטה האמריקאית 11:33.

התאחדות הכדורסל הלבנונית נוסדה ב-1949, שש שנים לאחר קבלת העצמאות מצרפת. בתחילה היתה מאוחדת עם התאחדות הכדורעף, וב-1955 הפכה עצמאית. הליגה הלבנונית לקבוצות נוסדה ב-1949 ופעלה עד תחילת מלחמת האזרחים ב-1975. בתקופה הזו קבוצת אל-ריאדי ביירות היתה השליטה העיקרית בליגה. הקבוצה, המזוהה עד היום עם המוסלמים-הסונים, נוסדה עוד ב-1934, וב-1947 קיימה משחק ראווה נגד גלאטסריי הטורקית במעמד נשיא לבנון, ראש הממשלה ושרים.

נבחרת לאומית

לבנון הצטרפה לפיב"א ב-1949, וכבר באותה שנה השתתפה בטורניר הרשמי הראשון שלה, שהיה באופן לא צפוי – אליפות אירופה, שבאופן צפוי עוד פחות התקיימה בקהיר. מה שהוביל לכך היה הסירוב של ברה"מ וצ'כוסלובקיה, פיינליסטיות האליפות הקודמת, לארח את הטורניר, ומצרים שסיימה במקום השלישי קיבלה את האירוח. המסע למצרים היה ארוך באותו זמן, והמלחמה עם ישראל רק הסתיימה, מה שהביא את רוב הנבחרות האירופיות לוותר על ההגעה לטורניר. בצר לה פנתה פיב"א ללבנון ולסוריה שייאותו להשתתף בטורניר 'אליפות אירופה', שהתקיים באפריקה והשתתפו בו שתי נבחרות מאסיה (מתוך 7 סה"כ)… באליפות עצמה, שהתקיימה בשיטת ליגה, הפסידה לבנון את כל משחקיה וסיימה במקום האחרון, כולל הפסד 34:22 להולנד (מצרים זכתה באליפות).

ההופעה החלשה לא מנעה מפיב"א להזמין את הנבחרת גם לאליפות אירופה במוסקווה ב-1953, שם כבר הצליחה להשיג שני ניצחונות, על שבדיה ועל דנמרק (שהפסידה באותה אליפות לברה"מ 118:14…). בשלב השני באליפות סירבו הלבנונים לשחק נגד ישראל וספגו הפסד טכני 2:0. את יורובסקט 53' סיימה לבנון במקום ה-15 מתוך 17.

ב-1957 אירחה ביירות את טורניר המשחקים הערביים ה-2 (מקביל למכביה, אם תרצו), ולבנון זכתה בטורניר הכדורסל.

כאמור, עם פרוץ מלחמת האזרחים במדינה ב-1975, הכדורסל הרשמי נעלם. התקיימו טורנירים ומשחקי ידידות פנימיים אך בזה זה הסתכם.

לבנון החלה לחזור לשגרה בתחילת שנות ה-90, וב-1992 הוקמה מחדש הליגה. בשנותיה הראשונות שלטה בה, כמו בשנות ה-50, אל-ריאדי, אך במקביל קמה לה יריבה חדשה בשם סאגסה (או ח'כמה – חֹכמה) המזוהה עם הנוצרים המארונים. שתי הקבוצות הללו שולטות בליגה כמעט ללא עוררין עד היום. הליגה הלבנונית נחשבת לליגה ברמה גבוהה יחסית, ושיחקו ומשחקים בה אמריקאים ואירופאיים רבים. בין השמות הבולטים אפשר למצוא את לי ניילון, חסן ווייטסייד, סמאקי ווקר, בריאן קוק, מרכוס הייסליפ, ג'אריד פיימוס הבלתי נגמר ועוד.

גם הנבחרת הלאומית חזרה לעניינים. תוך שהיא קולטת בעצמה מתאזרחים רבים, ביניהם בסם הוסקין, אקס גליל-עליון, וג'קסון ורומן. אך בתחילת המילניום פרץ לתודעה הכוכב הלבנוני הגדול מכולם – פאדי אל-חאטיב. אל-חאטיב גדל בסגאסה ונחשב לעילוי כדורסל, אמרו עליו שאם היה יוצא מלבנון היה אחד הגדולים בהיסטוריה, אך הוא דחה שוב ושוב הצעות מאירופה, בעיקר כדי שלא ייאלץ לשחק נגד קבוצות ישראליות. למרבה האירוניה בסופו של דבר הגיע לאירופה, לצ'רקאסי האוקראינית, שם שיחק עם עמית תמיר (2007).

פאדי אל-חאטיב הוביל את נבחרת לבנון לשלוש אליפויות עולם, ב-2002, 2006 ו-2010. בראשונה הפסידה את כל ארבעת משחקיה, וסיימה את הטורניר במקום האחרון. ב-2006 ניצחה את ונצואלה, הובסה בידי ארגנטינה וסרביה, אבל אז השיגה את ניצחונה הגדול ביותר אי פעם, 73:74 על צרפת במשחק דרמטי, עם 29 נק' של חאטיב. בהמשך הפסידה גם לניגריה ופספסה את העליה לשמינית הגמר בגלל הפרש סלים. ב-2010 ניצחה במשחק הראשון את קנדה, אך הובסה במשחקיה הבאים וסיימה את הופעתה.

הדקות האחרונות במשחק לבנון-צרפת, מונדובסקט 2006:

מ-1999 משתתפת הנבחרת בקביעות באליפות אסיה (למעט השעיה ב-2013), פעמיים הגיעה למקום ה-4, ב-2003 ו-2009. רגע לפני אליפות העולם ב-2010 זכתה לבנון בגביע סטנקוביץ', ששינה מאז את שמו ל'אסיה צ'אלנג' קאפ', המוכר לעוקבינו הותיקים מהקיץ האחרון. הטורניר התקיים בביירות, ולאחר הניצחון בגמר (59:97 על יפן) יצאו אלפי אוהדים לחגוג ברחובות את הזכייה ההיסטורית.

נבחרת הנשים קצת פחות משמעותית, כמו שאפשר לצפות ממדינה מוסלמית. ההישג הטוב ביותר של הנשים הוא מקום 5 באליפות אסיה 2011. עם זאת, נבחרת הנשים פעילה כבר משנות ה-40, ואף מתועדת בתמונות.

נבחרת הנשים של לבנון בתמונה משנת 1948

גם הקבוצות הלבנוניות מביאות הישגים נאים. סגאסה זכתה ב-3 אליפויות אסיה (99,00,04) ואל ריאדי זכתה ב-2011 והעפילה לגמר ב-2012, כשבמאזנה גם 3 זכיות באליפות מערב-אסיה (כן יש דבר כזה). קבוצות דומיננטיות נוספות בליגה הן שאמפוויל ועמשית, וגם להן הישגים במפעלים האסייתיים. הליגה הלבנונית מורכבת כיום מ-8 קבוצות, והאלופה הנוכחית היא אל-ריאדי.

בשנים האחרונות סבל הכדורסל בלבנון משחיתויות, מכירות משחקים ומאבקים על רקע פוליטי. ב-2012-13 הושעתה לבנון מהמפעלים האסייתיים והליגה הוקפאה לשנה בעקבות השערוריות. בין השאר קבוצות החלו להחרים את משחקיהן נגד סאגסה, בטענה שמשחק בה ג'וליאן קאזו האוסטרלי, שחטא חטא חמור – שיחק בישראל ב-09-10 (מכבי רמת גן), גם בסאם הוסקין שהזכרנו למעלה, שאף שיחק בנבחרת, סבל לתקופה מסוימת מגורל דומה, ותמונותיו אף הופצו בלבנון בלוויית הכיתוב 'סוכן מוסד'. בשתי העונות האחרונות נראה שהעסק נרגע מעט, לבנון חזרה להשתתף במפעלים של פיב"א, ושחקנים נעים בין ישראל ולבנון ללא מחאה בולטת, לדוג' דשון סימס שעבר באמצע העונה שעברה משאמפוויל לקרית גת, וקרטיס קלי שפתח את העונה הנוכחית בהומנטמן וגם הוא חתם לאחרונה בקרית גת.

הכדורסל הלבנוני היה בפריחה גדולה, אך כפי שקורה בהרבה מאוד מקומות, הפוליטיקה והשחיתות דרדרו אותו. נאחל לשכנים שימצאו את הדרך להחזיר את הכדורסל שלהם אל המסלול הנכון.