סיכום הטורניר האולימפי

כמה מחשבות בעקבות האולימפיאדה, וטורניר הכדורסל האולימפי.

 

1. הרבה תשבוחות מקבל מייק ששבסקי בימים אלה, תחליטו אתם אם בצדק או שלא. העובדות היבשות אומרות שהוא קיבל את הנבחרת אחרי הכשלון באתונה 2004. ארה"ב נראתה לא מאיימת, לא מפחידה, והפסידה 2 טורנירים גדולים רצופים. גם אליפות העולם ב2006 נגמרה במקום שלישי, והיה נראה שהעולם מדביק את הכדורסל האמריקאי. אלא שמאותו הפסד לנבחרת יוון בחצי הגמר, ששבסקי והנבחרת שלו העמידו מאזן של 82-0, 3 מדליות זהב באולימפיאדות ו2 אליפויות עולם. השינוי ב2008 הגיע מהמחוייבות של הכוכבים הגדולים לנבחרת. עד 2004 הנבחרת הייתה מחליפה את כל שחקניה לכל אליפות. ב2008 כל הכוכבים הגדולים התייצבו, וחלקם ממשיכים להתייצב כל קיץ.

 

אלא שהקיץ זה נסדק. 5 מהשחקנים הכי טובים בNBA ויתרו על האולימפיאדה, ובכל זאת הנבחרת האמריקאית נראתה 3 רמות מעל התחרות. הכדורסל העולמי הלך אחורה. 12 שנה אחרי הזכיה במדליית הזהב ב2004, ארגנטינה מסתמכת על אותם כוכבים בדיוק. מאנו ג'ינובילי, לואיס סקולה, קרלוס דלפינו, אנדראס נוצ'יוני, אלה השחקנים שהובילו אותה לזכיה בזהב אז. גם היום, כשהם לקראת סיום העשור הרביעי בחייהם, הם עדיין השחקנים המובילים של נבחרת ארגנטינה. מדור הזהב של ספרד נשאר רק פאו גאסול וגם הוא כבר בן 36. זה לא שהשאר הזדקנו, הם פשוט לא טובים כמו שחשבנו שהם לפני 10 שנים. רודי פרננדז, סרחיו יול, ריקי רוביו, סרחיו רודריגז וחבריהם אולי גדולים על הכדורסל האירופאי, אבל עדיין לא ברמה הדרושה בכל מה שקשור לכדורסל בינלאומי. מארק גאסול מרשים מאוד בNBA, אבל לא מצליח בנבחרת לבוא לידי ביטוי בצורה דומה(אם הוא כבר בא). סרביה שזכתה באליפות העולם ב2002 כבר לא אותו דבר. היא עדיין מגדלת כשרונות ומייצאת אותם לכל העולם, אבל ברמת הנבחרות זה לא בא לידי ביטוי. תאודוסיץ' כבר מבוגר, ראדוליצה לא משפיע על התוצאה כמו הנוכחות שלו במגרש, ובוגדאנוביץ' עדיין צריך להתבגר טיפה בשביל למלא את הנעליים הגדולות שהוא מתיימר למלא. לקרואטיה יש פוטנציאל, אבל הוא עדיין על הניר בלבד. בסופו של דבר מה שקיבלנו זה נבחרת שהתקפית תלויה לחלוטין ביכולת של בוגדאנוביץ' (הקרואטי). אוסטרליה התעלתה על הכשרון שהיה לה, אבל בסופו של דבר ברגעים הגדולים הקשיחות ופטי מילס לא הספיקו למדליה (ואולי גם השופטים). צרפת כל פעם נראית כמו הבטחה גדולה, אבל ברגע האמת נסמכת מדי על טוני פארקר, ושחקני NBA לגיטימיים כמו ניקולא באטום ורודי גובר מאבדים את עצמם לדעת. פארקר בגילו כבר לא יכול, והיה עצוב לראות את צרפת ברגעי ההכרעה של משחקים באולימפיאדה הזו.

 

ששבסקי לא היה צריך לעבוד קשה בשביל המדליה הזו, רק להגיע. הכשרון של קווין דוראנט מספיק התקפית נגד כמעט כל נבחרת, והוא מסתמך על הכשרון הרב והאתלטיות שאין שני לא בעולם. תלחצו בהגנה, תחטפו, תרוצו, בהתקפה זה יסתדר. הדבר היחיד שאפשר לציין זה את ההיררכיה של הנבחרת. זה לא מקרי שקווין דוראנט מסיים כקלע המוביל כמעט בכל משחק. זה אולי מובן מאליו, אבל עובדה שבאוקלהומה סיטי זה לא עבד כמו שצריך, ובנבחרת יש שחקנים מלאים אגו כמו כרמלו אנתוני, דמארכוס קאזינס, קיירי אירווינג ועוד, ואצל ששבסקי הם ידעו לתת לדוראנט את ההובלה. ארה"ב של 2016 לא טובה כמו ארה"ב של 2008 (ואין מה לדבר בכלל על זו של 1992. דרים טים הייתה רק אחת), אבל כשהכדורסל בשאר העולם בנסיגה, היא לא צריכה להיות יותר טובה ממה שהייתה.

 

למה הנסיגה? קטונתי מלחקור את זה לעומק. הפירוק של יוגוסלביה וברה"מ יצר כמה נבחרות טובות, אבל לא מצויינות. המלחמות ביוגוסלביה בשנות ה90 השפיעו רבות על ייצור השחקנים (תקראו על הילדות של מירזה טלטוביץ' בכתבה הזו). גם המעבר המהיר של שחקנים צעירים ישירות לNBA, שם הם ממלאים תפקידים של שחקני רוטציה משפיע. אין כבר כוכבים כמו פאו גאסול, מאנו ג'ינובילי וטוני פארקר שהובילו קבוצות גם בNBA. ישנו מריו הזוניה שיושב על הספסל באורלנדו, נמניה בייליצה שיושב על הספסל במיניסוטה ועוד שחקנים שהיו יכולים להוביל קבוצות באירופה והולכים לאיבוד בNBA. אין ספק שכלכלית משתלם להם הרבה יותר להיות בNBA, בייחוד עם הסכומים שנזרקו בקיץ, אבל לעולם הכדורסל הבינלאומי מדובר במכה. תראו את יאן וסלי שלחלוטין נעלם בNBA, והחזרה לאירופה רק עשתה לו טוב.

 

התקווה יכולה לצמוח מהנבחרת האוסטרלית. הופעה אולימפית מרשימה, בלי 3 הכשרונות הצעירים הגדולים שלה. בן סימונס, דנטה אקסום ות'ון מייקר יוכלו להצטרף לנבחרת הזו בעתיד ונראה שלפחות באוסטרליה עובדים נכון.

 

2. ואם כבר הזכרתי את הסכומים שנזרקו בקיץ בNBA, קצת מצחיק אותי שאנשים כועסים על החוזים שאנשים קיבלו. אחת הטענות שנכתבו אצלינו בעמוד הן שמייקל ג'ורדן לא הרוויח ככה. ג'ורדן זו דוגמא רעה. רוב הקריירה שלו השכר שלו נע סביב ה4 מליון דולר, אלא שב2 העונות האחרונות שלו בבולס הוא קיבל 30 ו33 מליון דולר לעונה. באותם עונות הגג עמד על 30 מליון דולר. בהשאלה להיום זה שקול ללברון מרוויח 90 מליון דולר לעונה. הבולס ומייקל קיבלו אישור חריג לשכר הזה שעבר בהרבה את שכר המקסימום. אף שחקן אחר לא זכה למעמד הזה.

 

דווקא הNBA (ואני מניח שגם הNFL, אם כי שם אני מכיר את החוקים פחות) היא ליגת הספורט המתקדמת בעולם. שכר השחקנים נגזר אוטומטית מהכנסות הליגה. לא כסף ציבורי, לא בעלים שתורמים כסף, בלי חובות עצומים לכל מיני גורמים, או שחקנים שמרוויחים גרושים בזמן שהליגה מרוויחה מליארדים. זה הכי הוגן שיכול להיות. הליגה מתחלקת בהכנסות שלה עם מי שאחראי להכנסה הזו. השחקנים מרוויחים, הבעלים מרוויחים, הצופים נהנים. גם בNBA יש עיוותים (כמו בעלים שמכריחים ערים לבנות אולמות מיותרים) אבל בשורה התחתונה, השחקנים מרוויחים את מה שהם מביאים. יש הוגן מזה?

 

שחקנים מרכזיים מרוויחים סכומי עתק, אבל גם הם מוגבלים בשכר אותו יוכלו להרוויח ומרצון. לברון ג'יימס היה יכול לקבל 50-60-70 מליון דולר בעולם בלי גג שכר. הוא נאלץ להסתפק ב32 מליון דולר (ממש רחמים). בתמורה יש כ100-150 שחקנים שזוכים לשכר מינימום בליגה שעומד על כמליון דולר לעונה. זה אמנם כסף קטן לעומת הכוכבים הגדולים, אבל כסף גדול בהשוואה לאנשים "נורמליים". באירופה זה נחשב לשכר גבוה. בNBA זה לשחקנים שלרוב לא קמים מהספסל. ארגון השחקנים, מי שאחראי לסגור את הCBA מול הליגה (הסכם השכר) דואג למי שהוא צריך לדאוג, לחלשים. החזקים כבר ידאגו לעצמם. כל מה שההסתדרות מתיימרת להיות, כל מה שהיא לא.

 

בצד השני של הקיצון נמצא ארגון הNCAA שמעבר לעובדה שהוא לא מוכן לחלוק את רווחיו העצומים עם השחקנים, הוא אפילו דורש מהם להיות חובבים. הם לא יכולים להרוויח ולו דולר מהיותם ספורטאים. סיפורים כמו זה שלא אד אובנון שגילה שהוא מככב במשחק וידאו של הNCAA ולא מרוויח על כך כלום, וכמו זה של שאבאז נאפייר שלקח את יוקון לאליפות באודו רעב ללחם ימשכו כל עוד הNCAA ימשיך עם הסיפור הזה.

 

הארגון האולימפי יושב איפשהו באמצע, אבל בעיני הרבה יותר קרוב לNCAA מאשר לNBA. האיסור על ספורטאים לפרסם מישהו שאינו שייך לספונסרים הראשיים של האולימפיאדה בתקופת האולימפיאדה הוא מגוחך. האולימפיאדה מכניסה מליארדי דולרים, מעט מאוד מגיע לספורטאים עצמם. לכדורסלנים וכדורגלנים אין מה לדאוג, גם ליוסיין בולט וסימון ביילס. יש המון ספורטאים שיש מה לדאוג להם. הכסף הגדול נשאר אצל הועדים, המנהלים, העסקנים. היינו מסתדרים גם בלעדיהם.

 

3. באותו הקשר, התחושה שלי שכל מקצועות הכדור למינהם (כדורסל, כדורגל, טניס ועוד) קצת מיותרים באולימפיאדה. תנו את הבמה לאתלטיקה, להתעמלות, לשחיה. מגיע להם פעם ב4 שנים.

 

4. ונחזור שוב לשכר בקיץ האחרון. מייק קונלי הולך לקבל את החוזה היקר אי פעם. טימופי מוזגוב ירוויח 16 מליון דולר בעונה הקרובה. טיילר ג'ונסון ירוויח 18 ו19 מליון דולר בעונות 3 ו4 בחוזה שלו. מגוחך. מצד שני אין לנו לבוא בטענות לשחקנים כי אם למי שהיה מוכן לשלם להם את הסכומים האלו. ותודו, כמוני, גם אתם קצת מבואסים שלא השקעתם יותר בכדורסל.