אחרי הקבוצות שנכוו באוף סיזון הזה, ולפני הקבוצות שצלחו אותו, הגיע הזמן לדרג את הקבוצות הפרווה, את אלו שהתחזקו, אבל לא יותר מדי. את אלו שנחלשו, אבל לא דרמטית. לרוב, מדובר בקבוצות עם דרך ברורה, אשר חלקן רוצות רק להמשיך בדרך שהחלה בעונה שעברה (כמו יוטה, למשל) או רק לשנות קצת בקצוות (כמו ממפיס, לדוגמא). בדרך הזו קצת קשה להתרסק ולהיכשל, אבל גם קשה לכבוש את ה-Pole Position, וכך נוצרה לנו הבטן של דירוג האוף-סיזון. תבלו.
20. ניו יורק ניקס
באו – רובין לופז, ארון אפללו (שחקנים חופשיים, פורטלנד), דרק וויליאמס (שחקן חופשי, סקרמנטו), קייל אוקווין (סיין אנד טרייד, אורלנדו), ג'ריאן גרנט, קריטספס פורזינגיס (דראפט)
הלכו – טים הרדוואי (טרייד, אטלנטה), שיין לארקין (שחקן חופשי, ברוקלין), אנדראה ברנייאני (שחקן חופשי, ברוקלין), קול אולדריץ' (שחקן חופשי, קליפרס), ג'ייסון סמית' (שחקן חופשי, מג'יק), אלכסיי שבד (שחקן חופשי, חימקי מוסקבה)
הוחתמו מחדש – לאנס תומאס (שנה אחת, 1.6 מיליון)
מתנדנדים – קווינסי אייסי, לו אמונדסון
בגדול: בקיצים האחרונים אנחנו עדים באוף סיזון לכוחם ההולך וגובר של השחקנים החופשיים הגדולים. הכח הזה בא לידי ביטוי בראיונות שהם נותנים, במהלכים שהם גורמים לקבוצות שרודפות אחריהם לעשות ואפילו במקומות שבהם הם הולכים לפגישות. זה היה המצב השנה כשלמרקוס אולדריג', שחקן שמעולם לא הגיע לגמר אזורי, גרם לכל קנדה לזקוף קומה כי הוא הסכים להיפגש עם טורונטו. מנגד, הוא גרם לניקס להיראות מגוחכים כאשר הוא ביטל את הפגישה איתם, ככל הנראה כי הניקס רצו שהוא ישחק יותר כסנטר.
אבל תקראו לי משוגע, אני אוהב את מה שהניקס עשו הקיץ. בניגוד ללייקרס שחבטו ופספסו וחבטו ופספסו, מהרגע שהניקס הבינו שהם לא במירוץ לשחקנים החופשיים הגדולים הם התמקדו במטרות ריאליות יותר. רובין לופז סוגר את הפינה בגזרת הסנטר ויאפשר לקריסטפס פורזינגיס (חייבים למצוא לו כינוי מגניב כמו לגריק פריק, זה בלתי אפשרי השם הזה) להתפתח לאט לאט. ארון אפללו הגיע בחוזה מציאה וביחד עם כרמלו אנתוני בריא, זה יכול להספיק כדי לאיים על הפלייאוף במזרח ולהפוך את הניקס לאטרקטיביים שוב, בדיוק לפני הקיץ הבא בו יהיה להם מספיק מקום מתחת לתקרה כדי להחתים כל שחקן שירצו.
עשה עבודה לא רעה, אבל עדיין נמצא במלכוד עם כרמלו. פיל ג'קסון
בקטן: קייל אוקווין הוא החתמה נחמדה והניקס סוף סוף נפטרו גם מאנדראה ברנייאני, אבל יש גם כמה בעיות עם תהליך הבנייה מחדש של הניקס. דבר ראשון, זה לא באמת בנייה מחדש כשהשחקן הכי טוב שלך הוא סופרסטאר שנמצא בצד הלא נכון של גיל 30. זה לא באמת בנייה מחדש כשאין לך בחירת דראפט בסיבוב הראשון בדראפט הבא וזה לא באמת עוזר שיש לך מלא מקום מתחת לתקרה כששוק השחקנים החופשיים בקיץ הבא הולך להיות די דל (חוץ מקווין דוראנט). הניקס עשו עבודה לא רעה בקיץ הזה, אבל הם עדיין רחוקים מאוד מלחזור להיות פקטור רציני במזרח (אלא אם כן כרמלו יגלה פתאום שהוא מנהיג) ומצד שני, הם עדיין רחוקים מלבנות את עצמם מחדש כמו שצריך (אלא אם כן הם יעשו טרייד על כרמלו).
19. יוטה ג'אז
באו – טריי ליילס (דראפט), ראול נטו (נבחר בדראפט 2013), טיבור פלייס (שחקן חופשי, ברצלונה)
הלכו – אף אחד
הוחתמו מחדש – ג'ו אינגלס (3 שנים, 7 מיליון)
בגדול: היה שקט הקיץ ביוטה. שקט מאוד. זה די נדיר שקבוצה שסיימה עם מאזן שלילי עוברת קיץ כל כך שקט. זה עוד יותר נדיר שזה נחשב כמו הצעד הנכון.
אבל יוטה היא לא הקבוצה הסטנדרטית עם המאזן השלילי, כי את העונה שעברה הם סיימו במומנטום אדיר. הם התחילו חלש יחסית, אבל מתחילת פברואר של 2015 הג'אז היו הקבוצה עם ההגנה הכי טובה בליגה בקילומטרים (96.6 נק' ל-100 פוזשנים. הספרס במקום השני היו עם 99.2 נק' ל-100 פוזשנים), היה להם את הפרש הסלים ל-100 פוזשנים (מוכר בשם Net Rating, אחד המדדים הטובים ביותר לאיכות של קבוצה) החמישי בטיבו בליגה, אחרי הספרס, הווריורס, הקאבס והקליפרס. בתקופה הזו הג'אז שיחקו 35 משחקים וניצחו 21 מהם (60% הצלחה). זה גודל מדגם די איכותי, בטח לקבוצה במערב.
מה הוביל לשינוי הזה? הטרייד על אנס קאנטר בטרייד דד-ליין ששחרר את הפקק בקו הקדמי של הנגנים וסלל את הדרך של רודי גובר להפוך לגודזילה של הליגה. הג'אז הרגישו שהם מצאו נפט עם גובר ובקיץ הם כנראה החליטו לראות איך הפרויקט שלהם יתפתח לפני שהם מתחילים לעשות בו שינויים ולהכניס בו תוספות.
בקטן: טריי ליילס היה הבחירה בדראפט של הג'אז, ומדובר בעוד גבוה עם מוטת ידיים של מפלצת (כ-220 ס"מ) שלצד גובר ודרק פייבורס יכול להפוך את חוויית הכניסה לצבע של יוטה ללא נעימה למשך 48 דקות רצופות. אם זה לא מספיק, אז הם הביאו גם את טיבור פלייס הענק מברצלונה, למרות שהוא נראה לי יותר כמו הגרסה הלבנה והגמלונית יותר של רוי היברט מאשר מישהו שבאמת יוכל להשתלב ברוטציה של אחת הקבוצות עם הקו הקדמי הכי עמוק בליגה.
בכל מקרה, יוטה רוצה להמשיך את המומנטום שהחל אצלה בחצי השני של העונה שעברה, ולכן היא לא עשתה שום שינוי. קשה להגיד שמדובר שמדיניות רעה, לנוכח הסיום המעולה של העונה הקודמת, אבל גם קשה לדרג מדיניות שכזו גבוה מדי.
18. וושינגטון וויזארדס
באו – גארי ניל (שחקן חופשי, מינסוטה), קלי אוברה (דראפט), אלן אנדרסון (שחקן חופשי, ברוקלין), ג'ארד דאדלי (טרייד, מילווקי)
הלכו – פול פירס (שחקן חופשי, קליפרס)
הוחתמו מחדש – דרו גודן (שנתיים, 6.8 מיליון)
מתנדנדים – ראסול באטלר, וויל ביינום
בגדול: הוויזארדס הם אחת הקבוצות שמחכות לקיץ 2016. הם אחת הקבוצות שמפנטזות בקול רם על קווין דוראנט, בעיקר לנוכח העובדה ש-KD הוא מוושינגטון, מה שגורם לכל אוהדי הוויזארדס לחלום שהוא יחזור הביתה א-לה לברון בעונה שעברה ולמלמל מתוך שינה "KD TO DC".
@BulletsForever RT IF YOU KNOW #KD2DC IS GOING TO HAPPEN!
— KD 2 DC (@DurantToDC) August 8, 2014
בינתיים, עבר על הוויזארדס קיץ סולידי, בלי יותר מדי תהפוכות. השאלה הגדולה היא איזו קבוצה אנחנו נראה בעונה הבאה בוושינגטון? האם את הקבוצה המבאסת של העונה הרגילה, זו שהייתה בטופ 5 בזריקות לא יעילות מחצי מרחק וב-Bottom 5 בזריקות יעילות משלוש או את הקבוצה המלהיבה של הפלייאוף, שגילתה שאפשר גם לשחק סמול בול ושאם יש לך חודר כמו ג'ון וול כדאי מאוד להקיף אותו בקלעים כמה שיותר?
בקטן: לפי המהלכים של הוויזארדס בקיץ, נראה שהם מבינים שהאופציה השנייה היא נכונה יותר. ג'ארד דאדלי הגיע כדי לתת את מה שפול פירס נתן, מינוס הביצים הגדולות. אלן אנדרסון וגארי ניל אמורים לתת עוד קצת כח אש מחוץ לקשת ונראה שלקלי אוברה יש את כל מה שצריך כדי להיות שחקן רוטציה איכותי בליגה ביום מן הימים. למרות כל המהלכים הללו ולמרות שאוטו פורטר נראה מצוין בפלייאוף האחרון, הוויזארדס עדיין תלויים בהתקפה כמעט לחלוטין בג'ון וול ובבראדלי ביל, ועם רנדי וויטמן על הקווים, אני לא בטוח שלקבוצה הזו יש מה למכור מול קליבלנד בסדרה.
17. אטלנטה הוקס
באו – טיאגו ספליטר (טרייד, סן אנטוניו), טים הרדוואי (טרייד, ניו יורק), ג'סטין הולידיי (שחקן חופשי, גולדן סטייט), וולטר טווארס (נבחר בדראפט 2014)
הלכו – דמארה קארול (שחקן חופשי, טורונטו), פרו אנטיץ' (פנרבחצ'ה), אוסטין דיי (נחתך)
הוחתמו מחדש – פול מילסאפ (3 שנים, 60 מיליון)
בגדול: קצת קשה לקבוע האם ההוקס הלכו אחורה בקיץ הזה, נשארו במקום או צעדו קדימה. הנטייה הטבעית היא להגיד שהעזיבה של דמארה קארול תפגע בהם. הצד השני של המטבע טוען שהבחירה של ההוקס במילסאפ על פני קארול (לא היה להם מספיק מקום מתחת לתקרה להחתים את שניהם) היא נכונה, ושהמערכת של ההוקס חזקה יותר משחקן אחד, בטח שחקן שעד לפני חצי שנה רק עכברי NBA כבדים הבדילו בינו לבין ג'ראלד וואלאס. הבעיה היא לא קארול ולא טים הרדוואי שכביכול אמור להחליף אותו. הבעיה היא שההוקס לא עשו מהלך ששינה את מאזן הכוחות במזרח מול הקאבס.
ההוקס הגיעו הכי רחוק שאפשר בעונה שעברה עם השיטה חסרת הכוכבים שלהם. בשום משחק בעונת 2014/15 אף שחקן שלהם לא קלע מעל 30 נק', ובכל זאת הם סיימו בראש המזרח והגיעו לגמר הקונפרנס. שם הם גילו שלפעמים, או יותר נכון רוב הפעמים, מגה-סופרסטאר אחד שווה יותר מארבעה אולסטארים.
אז מה הם עשו? הביאו את טיאגו ספליטר, ההגדרה המילונית לרול פלייר והחתימו את פול מילסאפ לחוזה שהשעון עליו מתחיל לתקתק מהרגע הראשון כי יש לו אופציית יציאה אחרי שנתיים בלבד. כולנו ראינו את התקרה של ההוקס בעונה שעברה, כי הם פרצו אותה, ובקיץ הזה מייק בודנהולצר לא עשה יותר מדי כדי להגביה אותה.
בקטן: קארול אמנם היה שחקן החמישייה היחיד של אטלנטה שלא נבחר לאולסטאר בעונה שעברה, אבל האובדן שלו יהיה משמעותי מאוד. קארול היה השומר הכי טוב של ההוקס והוא קלע בקרוב ל-40% מהשלוש בעונה שעברה, מה שאפשר להוקס לשמור על ריווח מקסימלי של המגרש לצד קייל קורבר, אל הורפורד ומילסאפ.
מי שאמורים להיכנס לנעליו של קארול הם ת'אבו ספולושה, שבשנתיים האחרונות כל קשר בינו לבין Spacing היה מקרי בהחלט (32% מהשלוש בשתי העונות האחרונות) וטים הרדוואי, שנראה קצת מנותק בעונה האחרונה בניקס. בודנהולצר לבטח מקווה שהוא יצליח לעשות עם הרדוואי את מה שהוא עשה עם קארול ושהיציאה מהמערכת של הניקס תעשה לו טוב (כפי שעשתה פלאים לג'יי.אר סמית' ואימאן שומפארט בעונה שעברה), אבל גם אם זה יקרה, גם העונה הסיכויים של ההוקס לעבור את קליבלנד בסדרה של הטוב מ-7 הם בערך כמו הסיכויים שארגון לה פמיליה יארגן ערב שירים של חווה אלברשטיין.
16. שארלוט הורנטס
באו – ניקולה באטום (שחקן חופשי, פורטלנד), פרנק קמינסקי (דראפט), ספנסר הוז (טרייד, קליפרס), ג'רמי לין (שחקן חופשי, לייקרס), ג'רמי לאמב (טרייד, אוקלהומה), ארון האריסון (לא נבחר בדראפט), טיילר הנסברו (שחקן חופשי, טורונטו)
הלכו – נואה וונלה, ג'רלד הנדרסון (טרייד, פורטלנד), ביסמאק ביומבו (שחקן חופשי, טורונטו), לאנס סטיבנסון (טרייד, קליפרס), מו וויליאמס (שחקן חופשי, קליבלנד)
הוחתמו מחדש – אף אחד
בגדול: הדעה שלי לגבי הקיץ של שארלוט השתנתה כמעט מדי יום. בהתחלה אהבתי את המהלכים שלהם, אחר כך ממש סלדתי מהם, ובזמן האחרון הם נראים לי סבירים. בסופו של דבר, ההורנטס שיפרו את הרוסטר, אבל עדיין יש לי כמה נקודות לביקורת, בין היתר לגבי מה שהם עשו, או יותר נכון לא עשו, בדראפט.
כנראה שההורנטס ממש אוהבים את פרנק קמינסקי. אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שהם סירבו להצעה המפלצתית שדני איינג' הציע להם בערב הדראפט, שלפי חלק מהדיווחים, כללה 4 בחירות בסיבוב הראשון ו-6 בחירות סך הכל בתמורה לבחירה ה-9?
אז אולי הם אוהבים את קמינסקי, ואולי הם מאמינים שהם יכולים לשקם את ספנסר הוז אחרי העונה הטראומטית שעברה עליו בקליפרס (למרות שהוא הגיע רק כי ההורנטס רצו להיפטר מלאנס סטיבנסון), ואולי הם חושבים שניקולה באטום יחזור להיות הווינגמן הכי ורסטילי בליגה אחרי עונה בינונית בפורטלנד אשתקד (למרות שגם אם זה יקרה, סביר להניח שהוא יעזוב בקיץ הבא כשחקן חופשי), ואולי הם חושבים שג'רמי לין ישחזר את ימי הזוהר שלו מלפני שלוש עונות (למרות שהוא לא), אבל לא נראה שהמהלכים של ההורנטס בקיץ יצליחו להקפיץ אותם לאזור הצמרת במזרח. הם ימשיכו להיות באזור החיוג של הפלייאוף, ואם קמבה ווקר ואל ג'פרסון ישארו בריאים, סביר להניח שהם גם ישארו איתנו עד סוף אפריל, אבל אני לא בטוח שאני מבין מה המטרה הסופית של מייקל ג'ורדן וחבריו עם הרוסטר הזה. אם זה רק להגיע לפלייאוף, אז זה היה קיץ מוצלח. אם זה לעשות יותר מזה, לא בטוח שהסגל הנוכחי מסוגל לזה.
https://www.youtube.com/watch?v=Y4_oB2COV4g
בקטן: ההורנטס שלחו בטרייד את נואה וונלה, הבחירה ה-9 שלהם מדראפט 2014. לא נעים לי לבשר להם, אבל בדרך כלל, כאשר קבוצה שולחת בטרייד את השחקן שהיא בחרה בלוטרי רק לפני שנה, זה לא ממש סימן טוב (ע"ע סקרמנטו עם תומאס רובינסון וניק סטאוסקאס).
שלא תבינו לא נכון, ההורנטס השתפרו בקיץ הזה, והם יהיו קבוצה לא רעה בעונה הבאה, בעיקר כי הנוכחות של לאנס סטיבנסון כבר לא תעיק על הפרנצ'ייז וכי סטיב קליפורד הוא מאמן סבבה לגמרי, אבל אין שם מספיק כשרון וקליעה כדי לאיים על הטופ של הקונפרנס, עם כל הכבוד לג'רמי לאמב.
15. מינסוטה טימברוולבס
באו – קארל אנתוני טאונס, טיוס ג'ונס (דראפט), דמיאן רודז (טרייד, אינדיאנה), נמנייה בייליצה (שחקן חופשי, פנרבחצ'ה)
הלכו – גארי ניל (שחקן חופשי, וושינגטון), צ'ייס באדינג'ר (טרייד, אינדיאנה)
הוחתמו מחדש – קווין גארנט (שנתיים, 16.5 מיליון)
בגדול: קבוצות שהייתה להן בחירה גבוהה בדראפט ולא עשו יותר מדי חוץ מזה הן הקבוצות הכי קשות לדירוג כי אין לך מושג מה באמת יקרה שם. יכול להיות שהבחירה שלהן תהיה אנתוני בנט ויכול להיות שהיא תתברר כאנדרו וויגינס. לגבי מינסוטה וקארל אנתוני טאונס, יש לי תחושה טובה.
טאונס, לפחות לפי המספרים, אמור להיות רים פרוטקטור רציני (2.3 חס' בממוצע בקולג'), וזה תחום שהטימברוולבס חייבים להשתפר בו לאחר שדורגו אחרונים בעונה שעברה באחוזים של היריבות מאזור הצבע. צריך לסייג ולומר שחוסם טוב לא תמיד משפיע על ההגנה לטובה. ג'ורג'י ז'נג, מי שיהיה השותף של טאונס לקו הקדמי, הוא הדוגמא הכי טובה לכך. מצד אחד, הסנגלי של הזאבים חסם 1.7 פעמים בממוצע למשחק בעונה שעברה, הנתון ה-13 הכי טוב בליגה. מצד שני, הוא אפשר לשחקנים היריבים לקלוע עליו ב-55.6% מהשדה, הנתון השלישי הכי גרוע בליגה מבין השחקנים שזרקו מולם לפחות 6 זריקות למשחק מה-Restricted Area (לפניו? ניקולה פקוביץ' ואנס קאנטר).
למרות הפרדוקס הזה של ז'נג, טאונס צפוי להיות דיפרנס מייקר בהגנה של הוולבס ואם יש לו את קווין גארנט שילמד אותו איך לשחק הגנה ב-NBA בשנתיים הקרובות, יש למה לצפות.
בקטן: כאמור, KG חתם לשנתיים וצפוי להיות המבוגר האחראי עם כל הילדים המוכשרים שמתרוצצים במיניאפוליס, אבל פליפ סונדרס עדיין לא התאים את הרוסטר שלו לחלוטין למצב הבנייה של הקבוצה שלו. אין שום סיבה שבקבוצה כמו מינסוטה יהיו שחקנים כמו קווין מרטין או ניקולה פקוביץ' שישבו על הדקות של שחקנים כמו וויגינס, זאק לווין, ז'נג או טאונס. הבעיה היא שסונדרס נמצא פה במלכוד 22. כדי לעשות טרייד על פקוביץ' או מרטין שבו הוא יקבל ערך כלשהו, הוא חייב לתת להם לשחק, ואם הוא נותן להם לשחק, זה בא על חשבון הצעירים המוכשרים, כך שלא הכל ורוד במינסוטה.
14. ממפיס גריזליז
באו – מאט בארנס (איכשהו מהקליפרס דרך שארלוט), ברנדן רייט (שחקן חופשי, פיניקס), ג'ארל מרטין (דראפט)
הלכו – קוסטה קופוס (שחקן חופשי, סקרמנטו), ג'ון לוייר (טרייד, פיניקס), ניק קלאת'ס (שחקן חופשי, פנאתנייקוס)
הוחתמו מחדש – מארק גאסול (5 שנים, 113 מיליון)
בגדול: הגריזליז הפכו להיות מומחים במתיחות פנים. אחרי שלפני שנתיים וחצי שינו את פני הקבוצה עם הטרייד על רודי גיי, הם כל קיץ שומרים על הבסיס ומשפרים קצת בקצוות. לפני שנתיים זה היה קוסטה קופוס, בעונה שעברה זה היה וינס קארטר וג'ף גרין (אם כי שני המהלכים הללו לא ממש היו ההגדרה המילונית להצלחה), והעונה זה ברנדן רייט ומאט בארנס.
את רייט (17 מיליון ל-3 עונות) ובארנס (3 מיליון לעונה אחת) הדובים השיגו בחוזים נהדרים, ובלי קשר, הם החתימו מחדש את מארק גאסול על חוזה מקסימום בלי בעיות ובלי ש-Big Spain בכלל נפגש עם קבוצות אחרות. אין ספק שזה מסכם קיץ די מוצלח עבור החברה של ג'ון הולינג'ר, אבל עדיין ממפיס לא ממש התמודדה עם בעיית הקליעה שלה, בעיה שהייתה בולטת במיוחד בהדחה האחרונה שלהם מהפלייאוף מול הווריורס (השינוי בגיים 4 שבו אנדרו בוגוט עבר "לשמור" על טוני אלן עוד ילמד בבתי ספר למאמנים).
בקטן: קוסטה קופוס עזב, אבל כאמור, ברנדן רייט הגיע למלא את מקומו ביותר יעילות ובפחות כסף. ג'ורדן אדאמס, שנבחר בדראפט 2014, צפוי לקבל יותר צ'אנסים כגיבוי של מייק קונלי כעת שניק קלאת'ס חזר לאירופה (כחלק מהטרנד שבו שחקנים שוליים ב-NBA חוזרים לשחק ביותר כסף ביבשת הישנה. ע"ע פרו אנטיץ', אלכסיי שבד, ג'יג'י דאטומה וג'ורדן פארמר) ובעקרון, ממפיס תמשיך להיות הקבוצה שאף אחד לא רוצה לפגוש בפלייאוף, אבל עדיין יהיה להם קשה מאוד לנצח שלוש סדרות פלייאוף רצופות כשהם ממשיכים להיות קבוצה ללא קליעה (לראיה, הם היו הקבוצה שקלעה הכי מעט לשלוש מבין הקבוצות שלא קראו להן מינסוטה בעונה האחרונה).
13. טורונטו ראפטורס
באו – דמארה קארול (שחקן חופשי, אטלנטה), קורי ג'וזף (שחקן חופשי, סן אנטוניו), ביסמאק ביומבו (שחקן חופשי, שארלוט), דלון רייט (דראפט), לואיס סקולה (שחקן חופשי, אינדיאנה), רונלד רוברטס (חתם אחרי שהרשים בליגת הקיץ)
הלכו – גרייוויס ואסקז (טרייד, מילווקי), אמיר ג'ונסון (שחקן חופשי, בוסטון), לו וויליאמס (שחקן חופשי, לייקרס), טיילר הנסברו (שחקן חופשי, שארלוט)
בגדול: טורונטו יצאה לחופשת הקיץ אחרי הסוויפ המשפיל מול הוויזארדס בסיבוב הראשון, ונדמה היה שמאסאי יוג'ירי יתחיל לבתר את הרוסטר שהוא, פחות או יותר, ירש מבריאן קולאנג'לו, אלא שיוג'ירי לא עשה שינויים דרמטיים והסתפק בהחתמות שקולות שאולי מבשרות על תחילת עידן הסמול בול בקנדה.
השם הגדול שהגיע הוא דמארה קארול, שפותר לראפטורס את בעיית הסמול פורוורד ומזיז את טרנס רוס לתפקיד שהרבה יותר מתאים למידותיו, השחקן השישי. מצד שני, הראפטורס איבדו את השחקן שישי של העונה שעברה, לו וויליאמס, וגם את אמיר ג'ונסון, אחד השחקנים הכי אנדרייטד בליגה, שערק לבוסטון. כרגע לא ברור מי אמור לאייש את עמדת הפאוור פורוורד בהיעדרו של ג'ונסון ויש דיבורים על כך שקארול יהיה מס' 4 נומינלי חלק מהזמן או שאולי פטריק פטרסון יקבל קידום לחמישייה. בכל מקרה, לא מדובר בפתרונות לטווח ארוך שיהפכו את טורונטו לקונטנדרית, בטח אם דוויין קייסי, מאמן הקבוצה, ימשיך לא לבטוח בסנטר שלו, יונאס ולנצ'יונאס.
בקטן: הראפטורס קיבלו בחירת דראפט בסיבוב הראשון ממילווקי תמורת גרייוויס ואסקז (בחירה של הקליפרס), החליפו אותו ברכז מחליף איכותי בדמות קורי ג'וזף וחיזקו את ההגנה של החמישייה השנייה שלהם, שהייתה חלשה יחסית בעונה שעברה, עם ביסמאק ביומבו כך שסך הכל זה היה קיץ לא רע, אבל הבעיה בעמדת הפאוור פורוורד, אולי העמדה הכי קריטית ב-NBA של היום, בהחלט פוגעת בדירוג של הקנדים.
12. אינדיאנה פייסרס
באו – מיילס טרנר, ג'ו יאנג (דראפט), מונטה אליס (שחקן חופשי, דאלאס), צ'ייס באדינג'ר (טרייד, מינסוטה), ג'ורדן היל (שחקן חופשי, לייקרס), ראקים קריסמס (נבחר בדראפט ע"י קליבלנד ועבר בטרייד), גלן רובינסון (שחקן חופשי, פילדלפיה)
הלכו – דייוויד ווסט (שחקן חופשי, ספרס), סי.ג'יי ווטסון (שחקן חופשי, אורלנדו), רוי היברט (טרייד, לייקרס), דמיאן רודז (טרייד, מינסוטה)
הוחתמו מחדש – רודני סטאקי (3 שנים, 21 מיליון), לאבוי אלן (3 שנים, 12 מיליון)
בגדול: הפייסרס היו בשקט בשקט אחת הקבוצות המעניינות ביותר בקיץ האחרון. מצד אחד, דייוויד ווסט השאיר 12.6 מיליון דולר על השולחן כדי לא לשחק שם, וגם העביר ביקורת די נוקבת על הדרך בה ההנהלה התמודדה עם רוי היברט לקראת העונה האחרונה של חוזהו. מצד שני, פול ג'ורג' חוזר לעניינים והם החתימו את מונטה אליס, מהלך שעוד עלול להתברר כהברקה של האוף-סיזון.
איך תיראה עונת הקאמבק שלו? פול ג'ורג'
לאליס יש הרבה יתרונות, אבל גם הרבה חסרונות. הוא לא ממש רכז, אבל עדיין מחזיק בכדור המון, מה שהפך את החיבור שלו עם ראג'ון רונדו בדאלאס לתאונה שאפשר היה לראות מקילומטרים. הוא שומר בינוני שמתקשה לשמור על גארדים פיזיים ממנו, תכונה שקשה היה לפספס לאורך שנותיו בליגה. אולם באינדיאנה הוא ישחק ליד ג'ורג' היל, רכז גבוה שלא ממש צריך את הכדור ביד יותר מדי ושומר מצוין שמסוגל לשמור גם על שתי עמדות, כך שהחסרונות של אליס יצומצמו למינימום ואפשר יהיה להתמקד ביתרונות שלו, במיוחד בחדירה המצוינת שלו, שזה אלמנט שכמעט לא היה קיים אצל הפייסרס בשנים האחרונות.
בקטן: מיילס טרנר, הבחירה ה-11 בדראפט האחרון, נתן ללארי בירד הרבה סיבות לאופטימיות בליגת הקיץ בוגאס (טרנר סיים עם ממוצעים לא רעים בכלל של 18.6 נק', 8.3 ריב' ו-4.3 חס' למשחק), ולמעשה, הוא וג'ורדן היל אמורים למלא את החלל שהשאירו ווסט והיברט. לא בטוח שהם מסוגלים לכך, אבל גם לא בטוח שזה גם מה שאינדיאנה רוצה. לפי לא מעט דיווחים, הפייסרס רוצים לאמץ סגנון משחק מהיר יותר העונה, עם פול ג'ורג' או סולומון היל כפאוור פורוורדים נומינליים. במזרח אין יותר מדי זאק רנדולפים שיענישו אותם על זה, וזה יכול להיות מתכון לא רע להצלחה שיחזיר את הפייסרס לפלייאוף אחרי עונה אחת בחוץ. אבל עדיין, למרות המהלכים המעודדים יחסית, הכל תלוי בבריאות של PG.
11. אוקלהומה סיטי ת'אנדר
באו – בילי דונובן (מאמן, מכללת פלורידה), קמרון פיין (דראפט)
הלכו – סקוט ברוקס (כל כך הרבה זמן חיכיתי לכתוב את השורה הזו), ג'רמי לאמב (טרייד, שארלוט), פרי ג'ונס (טרייד, בוסטון)
הוחתמו מחדש – אנס קאנטר (4 שנים, 70 מיליון)
בגדול: באיחור של כמה שנים זה קרה. גם סקוט ברוקס פוטר וגם אוקלהומה סוף סוף הולכת לעבור את תקרת המס ולשלם מס מותרות. מה שהיה המניע הגדול ביותר שדחף לטרייד על ג'יימס הארדן תפס בסופו של דבר את הת'אנדר, ולפחות העונה הם יהיו בצד הלא נכון של תוכנית חלוקת הרווחים של הליגה, שבה המס שמשלמות הקבוצות שמעל התקרה מועבר לקבוצות שנמצאות מתחת לתקרה.
זה קרה כי פורטלנד, משום מה, הגישה טיוטת חוזה לאנס קאנטר על סך 70 מיליון דולר ל-4 עונות, ולת'אנדר לא הייתה ברירה אלא להשוות. לא הייתה להם ברירה כי הם כבר ויתרו על בחירת דראפט עבור קאנטר בעונה שעברה וכי לא הייתה להם אופציה להביא שחקן ברמתו בדרך אחרת. אבל אולי זה דווקא טוב. אוקלהומה תשלם את המס רק השנה (הרי שנה הבאה התקרה תקפוץ כמו קנגורו אחרי שלושה רד בולים) ובינתיים הם יוכלו להעמיד הרכב כשרוני בטירוף שכמעט ולא שיחק ביחד, עם קווין דוראנט, ראסל ווסטברוק, סרג' איבקה, קאנטר וקלעי מזדמן. הרכב שמבחינה תיאורטית אמור להיות כמעט מושלם.
בקטן: ברוקס הלך, וכעת זה הזמן של בילי דונובן להיכנס מתחת לזכוכית המגדלת. זה אמנם השינוי המשמעותי היחיד שהת'אנדר עשו העונה, אבל זה היה שינוי הכרחי ולדעתי הוא גם יהיה שינוי חיובי. לדונובן יש הרבה עבודה, והמטרה שלו תהיה בעיקר לשמור על הכוכבים שלו בריאים (זה הרגע בו כולנו ביחד מתפללים לשלמות הרגל של קווין דוראנט), ועל הדרך הוא יצטרך למצוא את הדרך להטמיע סגנון משחק בקבוצה שהתרגלה לשחק בסגנון די סוליסטי בשנים האחרונות.
