מכבי תל אביב התחילה את המשחק נגד באמברג בכמה מהלכים יפים, וכבר לא נראית אבודה כמו בשני המשחקים הראשונים. גודס ניסה להרוויח את אונואקו בכך שפתח אתו בחמישייה. כמו עם סופו, המהלך הראשון של הצהובים היה להכניס את אונואקו למשחק בעזרת כדור ראשון שהלך אליו, ונגמר בסל ועבירה. סל מרחוק של סמית' ריווח את המשחק, והנעת כדור בהתקפה יצרה לאונואקו עוד שני מצבים טובים בהם הוא יכול לנצל את החוזקות שלו.
ההמשך כבר נראה יותר דומה למה שראינו ממכבי העונה – המשחק הקבוצתי נעלם כלא היה, ההגנה לא היוותה גורם משמעותי ובאמברג הצליחה לרדת למחצית ביתרון 7.
הרבע השלישי היה הרבה יותר טוב, כשרנדל וסמית' מובילים את הקבוצה בשני צידי המגרש לרבע מצוין שנגמר בתוצאה 22-9. ברבע הרביעי התוצאה חזרה על עצמה, רק שהפעם היה זה תורה של מכבי לקלוע רק 9 נקודות.
מכבי היא כבר לא אותה קבוצה שהייתה בתחילת העונה – היא כבר התעשתה, מצאה את ההרכבים שלה, את שיטת המשחק וכולם כבר הבינו מי נגד מי. לכן, הוא כל כך מהדהד. אין כבר תירוצים של תחילת עונה – זו הקבוצה של מכבי להמשך העונה הזו, והקבוצה הזו הפסידה לבאמברג, לא אחת מאריות היורוליג.
למכבי אין את הדברים שהופכים את השלם לגדול מסכום חלקיו, הדברים שאיתם מגיעים לשלבים הגבוהים – חיבור, מחויבות, דינמיקה קבוצתית. כל אלו הם דברים שלא נראים לעין במשחק של מכבי. הדברים האלו כן באים לידי ביטוי במשחק של באמברג. סכום חלקיה של מכבי גדול מסכום חלקיה של באמברג. אין על כך עוררין. אבל כשהשחקנים לא משדרים שהם מנסים, ואין מה שילכד את כולם, מכבי הופכת לאסופה של שחקנים שמנסים להוכיח את עצמם באירופה.
גיא גודס יכול להוציא אותם לתרגיל יפה מפסק הזמן, אבל ההתקפה המסודרת נראית רע כשהשחקנים שאמורים להוביל את הקבוצה משדרים "לא אכפת לי". בגלל זה אין משחק ריצה. בגלל זה אין מלחמה על הריבאונד. בגלל זה אין ניצחון. ראינו רגעים יפים, ואולי היעדר הביתיות שיחק גם הוא תפקיד, אבל אי אפשר לנצח משחקים עם כמה רגעים יפים ברבע השלישי. כדי להראות יכולת משכנעת, מכבי צריכה לקבל יותר מהרגעים האלו, שמייצרים מומנטום וסלים קלים.
היא בעיקר צריכה את שני השחקנים שהם הלב האמיתי של הקבוצה, הלוא הם דווין סמית׳ ובראיין רנדל. סמית׳ סיים עם 19 נקודות ו-6 ריבאונדים, כשהוא צולף 5 שלשות ומופיע עם סל חשוב בכל פעם שהיה צריך אחד כזה. רנדל, שהיה בכל מקום כמו תמיד, סיים עם 2 בלוקים וסחט 4 עבירות. הוא גם הוסיף מימד התקפי בדמות 11 נקודות ב-4-6 מהשדה.
אולי הדקה האחרונה של המשחק סימלה יותר מכל את מצבה של מכבי תל אביב – רוצ׳סטי, בלי לראות אף אחד ממטר, מזכיר לכולנו שבסופו של דבר הוא רק רוצה לזרוק. פארמר, אחרי עוד משחק רע עם 5 נקודות בלבד, מחטיא סל במאני טיים. סמית' ואמבקווה ניסו לייצר עוד הזדמנויות עם ריבאונד התקפה, אבל בסוף אין מי שייקח את הזריקה חוץ מהשניים שציינתי קודם, ואולי כל הסיפור של מכבי תל אביב העונה מתנקז באמת לשניים האלו, שעל יכולתם היא תקום או תיפול.
