לנץ לשלוש – משתיקים את הביקורות

טור חדש באתר שלנו, גל לנץ עם שלוש נקודות לדיון מהשבוע האחרון בNBA. מה אפשר ללמוד מאירועי השבוע ומה אפשר להסיק לגבי ההמשך.

שבוע המשחקים הראשון של העונה ניפק לא מעט סיפורים מעניינים וקבוצות שהפתיעו אותנו ביכולת שלהן. יש שלושה קווי עלילה שבלטו מעל כולם, ויהיה מעניין לראות עד כמה הם מלמדים אותנו על שעתיד להתרחש בחודשים הבאים.

1. לאלופה לא לקח הרבה זמן להשתיק את הביקורות.

כל הקיץ שבו ועלו טענות לפיהן האליפות של גולדן סטייט היא עניין של מזל. שהווריירס נהנו מפציעות לשחקני מפתח של היריבות. שהווריירס נהנו מהגרלה נוחה שמנעה ממנה מפגש עם הספרס והקליפרס (רק נזכיר שזה לא היה ההגרלה כמו היכולת המרשימה של הקליפרס לקרוס), בדרך לסדרת הגמר. זה מה שאיפשר ללוחמים להביא אחרי 40 שנה את התואר בחזרה למפרץ. אפילו סוכנויות ההימורים הצטרפו לחגיגה ונתנו לקליבלנד את הסיכויים הטובים ביותר לזכות בתואר כשאחריהם מדורגות יחדיו אוקלהומה סיטי, סן-אנטוניו וגולדן סטייט.

 

אם זה לא מספיק לאחר תום העונה שחקני הליגה בחרו בג'יימס הארדן לMVP של העונה הסדירה, והאיש בעצמו ניפק מספר הצהרות לפיהן התואר הגיע לו וסטף קרי גזל אותו ממנו. קרי והווריורס לא התייחסו יותר מדי באופן פומבי לכל אותן הצהרות ורמיזות, הם חיכו בסבלנות שהעונה תתחיל ועשו מה שהם עושים הכי טוב, דיברו על המגרש.

 

השבוע הראשון ניפק ללוחמים שלושה משחקים: משחק פתיחה ביתי מול הפליקנס המבטיחים, יריבתם בסיבוב הראשון בפליאוף,  ולאחר מכן שני משחקי חוץ בק טו בק.  הראשון נגד הרוקטס וג'יימס הארדן הממורמר, שהפסיד לווריורס בגמר המערב. למחרת משחק בניו אורלינס נגד אותם פליקנס. את השבוע הזה גולדן-סטייט סיימה במאזן של 3-0 עם תוצאה ממוצעת של 119-102 תוך הפגנת דומיננטיות מוחלטת על יריבותיה חסרות האונים.

מה עם סטף קרי אתם בטח שואלים? הרכז שידוע כשחקן שנכנס לקצב של העונה רק בשלבים מאוחרים יחסית הפגין יכולת לא רעה, הוא פתח עם רבע ראשון של 24 נקודות מול הפליקנס, וזה נתן את הטון לשבוע כמעט בלתי נתפס בו העמיד ממוצעים של 39.3 נקודות, 7.3 אסיסטים, 5.3 ריבאונדים, 2.3 חטיפות, 5.7 שלשות למשחק ב58% מהשדה ו True shooting של כמעט 80%.
המספרים מעבירים מסר מאוד ברור, האליפות עוברת דרך אוקלנד ותואר הMVP שייך לסטף קרי.  שמישהו ינסה לעצור אותו.

 

2. מאיפה הגיעו הפיסטונס?

את העונה שעברה דטריוט סיימה במאזן של 32-50 ובמקום ה12 במזרח. בקיץ גרג מונרו עזב לטובת מילווקי ובמקומו לא הגיעו שמות מרשימים במיוחד. מרקוס מוריס הגיע מפיניקס, ארסן אלייאסובה הגיע מהבאקס ועל פניו רמת הכשרון לא השתפרה משמעותית. בשום כתבה לקראת העונה (כולל ב5 על 5 שלנו) דטריוט לא נבחרה כקבוצה שתפתיע או תשתפר ביחס לשנים האפורות שעברו על הקבוצה מאז ימי הזוהר של צ'ונסי וראשיד.

 

העונה של הפיסטונס נפתחה עם משחק חוץ קשה נגד אטלנטה שסיימה ראשונה במזרח בעונה שעברה, לאחר רבע ראשון צמוד החבורה מדטריוט הרימה הילוך ועלתה ליתרון 5 במחצית ברבע השלישי היתרון תפח עד ל19 הפרש ואלטנטה לא ממש הצליחה להתקרב עד לסיום. המשחק הקבוצתי של הפיסטונס בלט לעין כל שחקני החמישיה קלעו 15 נקודות או יותר ועל אף שפיסטונס סבלו מיום קליעה חלש (38.5% מהשדה), הם שלטו באופן מוחלט מתחת לסלים ועם 23 ריבאונדים בהתקפה בהנהגתו של אנדרה דראמונד (19 ריבאונד, 8 בהתקפה), לא השאירו להוקס הרכים סיכוי.

 

במשחקים הבאים הגיעו לדטריוט שתי קבוצות עם קו קדמי מרתיע קצת יותר מזה של ההוקס, הג'אז עם רודי גובר ודרק פייבורס הפסידו גם הם במאבק על הריבאונד ונכנעו 92-87 במשחק שבו שוב חמישה שחקנים שונים קלעו בספרות כפולות לפיסטונס. לקינוח הבולס האימתניים עם גאסול ונואה שחולקים את הדקות בעמדה 5. דטריוט שוב נצחה בקלות את המאבק על הכדורים החוזרים (61 מול 50) והכדורים החוזרים בהתקפה (20 מול 8, 9 לאנדרה דראמונד), ונהנתה משלושה שחקנים שונים שקלעו מעל 20 נקודות למשחק. בסיום גם הבולס נכנעו 98-94 לאחר הארכה.

https://www.youtube.com/watch?v=xunZBFpuIL0

אפשר לראות שיטה ברורה ומגמה ברורה במשחקים של הפיסטונס, הקבוצה נראית כמו קבוצה בדמותו של סטן ואן-גנדי, הם קשוחים, הם שומרים הם מניעים את הכדור והם הולכים בכל הכוח לריבאונד. אנדרה דראמונד שהיה מצוין גם בעונה שעברה נראה שעשה צעד נוסף קדימה בדרך להיות אימת הרחבות בליגה, מרקוס מוריס פורח עם 38 דקות למשחק בהן הוא מנפק 19.3 נקודות עם 7.7 ריבאונדים ורג'י ג'קסון נראה נפלא עם 18.7 נקודות 5.7 ריבאונד ו5.3 אסיסטים למשחק.

 

האם הפיסטונס יכולים לאיים על צמרת המזרח לאורך זמן? האם דרמונד הוא הסנטר הטוב בליגה? יהיה מעניין לעקוב.

 

3. מה קורה לדיוויס ולפליקנס?

הוא היה אמור להיות המועמד המוביל לתואר הMVP השנה. הזיווג שלו עם אלווין ג'נטרי שנחשב לאחד המוחות ההתקפיים המובילים בליגה הצית את הדמיון של חובבי המשחק. ציפינו לראות משחק בקצב מהיר, מרובה תנועה, חיתוכים, חסימות והנעת כדור שבראש עומד האיש עם הגבה ומפרק את הגנות היריבה בשיטתיות.

 

במשחק הראשון מול הווריורס דיוויס קלע ב4 מ20 מהשדה (וגם זה עושה איתו חסד כשקלע 3 מ5 הזריקות האחרונות שלו במשחק), הוסיף 5 איבודים ונראה אבוד לחלוטין בהתקפה, בה בעיקר ניסה לייצר מצבים בבידודים מול דריימונד גרין המעולה. דיוויס כמעט לא קיבל כדורים בפוסט או בתנועה לעבר הסל וכל מה שניסה לייצר לעצמו, הסתיים בג'אמפים קשים מחצי מרחק שאפילו לרגע לא נראו כאילו הולכים להכנס.

 

משחק פתיחת עונה על מה שכרוך בכך, ומצ' אפ מול דריימונד גרין יכולים להיות נסיבות מקלות לתצוגה הלא נעימה של אנתוני. למחרת כאשר הפליקנס הגיעו לשחק מול פורטלנד הבינונית ציפינו לתצוגה שתפצה אותנו על האכזבה מהמשחק הראשון. דווקא פורטלנד התפוצצה על המגרש, קברה 43 נקודות ברבע הראשון מול 18 בלבד של ניו-אורלינס, בדרך לנצחון קליל 112-94. דיוויס ששוב היה איום ונורא במחצית הראשונה הצליח להתאושש במידת מה במחצית השניה, וסיים את המשחק עם 25 נקודות ו10 ריבאונדים ב10 מ17 מהשדה, אבל גם הפעם רוב התוצרת שלו הגיעה אחרי שהמשחק היה גמור. הוא היה רחוק מדומיננטי.

 

בשבת הווריורס הגיעו לניו אורלינס ובעוד סטף קרי קבר 53 נקודות, אנתוני דיוויס שוב לא עמד בציפיות. הוא אומנם סיים עם 26 נקודות, אבל קלע באחוזים בינוניים (8 מ17) וממש לא נראה כמו שחקן שעלול לאיים על סטף קרי במאבק על תואר הMVP.

 

אז מה בעצם קרה פה? איך שחקן כל כך מוכשר וכל כך צעיר פותח את העונה כשהוא קולע 40% מהשדה והקבוצה שלו מובסת בכל אחד משלושת המשחקים הראשונים?

 

אז קודם כל דיוויס בעצמו אמר שהוא מרגיש לא בנוח על המגרש. ג'נטרי מנסה להכניס שיטת משחק חדשה לפליקנס, והשחקנים עדיין לא הפנימו לאן הם צריכים לנוע על המגרש ואיך בדיוק הם אמורים להפעיל את דיוויס בתוך המערכת הזו. פועל יוצא מזה הוא שרוב הנגיעות שלו בכדור היו בידודים בפייס אפ מול השומר שלו בחצי מרחק. דיוויס נראה מבולבל ואובד עצות חלק גדול מהזמן. בנוסף הפליקנס סובלים ממכת פציעות שמחרבת את משחק ההתקפה שלהם. מלבד דיוויס היכולת ליצור בהתקפה אמורה לנוח על כתפיהם של ג'רו הולידי שמשחק בהגבלת דקות בדרך חזרה מפציעה קשה. טייריק אוונס עדיין לא שיחק העונה וצפוי להעדר עוד כחודשיים. לפליקנס אין שחקנים שמסוגלים להתקיף את הטבעת ולעזור לדייויס.

ללמוד שיטה חדשה זה אף פעם לא פשוט ובמיוחד כשמדובר בשיטה התקפית מורכבת כמו של אלווין ג'נטרי, ושונה מאוד מזו שהקבוצה רגילה לשחק. זה הופך כמעט בלתי אפשרי ליישום כאשר חצי משחקני הרוטציה פצועים או מחלימים מפציעות. בזמן הקרוב הפליקנס ימשיכו לסבול מקשיי התאקלמות. בטווח הארוך אני מאמין שהשינוי יעשה טוב לאיש והגבה, הוא ילמד כיצד לנוע ביעילות בהתקפה לנקודות הנכונות. השחקנים שסביבו ילמדו כיצד להפעיל אותו בצורה שתמקסם את היכולת שלו לסיים בצבע ולדרוס את ההגנות בהתקפת המעבר. ובקשר לפליקנס? הם פשוט לא מוכשרים מספיק, הצוות המסייע הנוכחי לא יכול באמת לעשות את הצעד הבא והפליקנס שוב יאבקו על המקום האחרון בפלייאוף.