רדיק לאטלנטה, רדיש לניו אורלינס
כולה אות אחת בשם. אטלנטה נמצאת היום במצב בו היא – ביום בהיר – יכולה להריח פלייאוף בעונה הבאה. הם עמדו על 30 נצחונות לפני שנתיים, ועם קולינס בריא (ופיכח) וקאפלה פעיל – אמורים להראות לא רע.
אבל במצב הנוכחי נראה ששני הרוקיז שההוקס בחרו בעונה הקודמת דורכים אחד לשני על האצבעות. האם רדיש ישתלב טוב יותר בהמשך? הוא אמנם סיים את העונה עם מספרים יפים, אבל אני לא בטוח שהוא מה שההוקס צריכים.
רדיק נותן להוקס את הנסיון שהם צריכים. וינס פורש, אבל ג'יי ג'יי יוכל להמשיך להפגין את מוסר העבודה שהצעירים של ההוקס צריכים לראות, ויוכל גם להכווין את קווין הרטר להיות החוליה החמישית שההוקס צריכים ליד יאנג. כבונוס, הוא חוזר לשחק 300 ק"מ מהמקום בו נולד.
בצד השני רוטציית הגארדים של הפליקנס עמוסה – בין לונזו, ג'רו, ג'וש הארט וNWA, הם יכולים בהחלט לוותר על אחד מהם. רדיש, חבר מהקולג' של זאיון, ייתן להם גמישות ומגוון בעמדות הפורוורד, כולל אפשרות של אינגרם, זאיון ורדיש בעמדות הפנים. בניגוד לעמדות הגארד, עמדות הפורוורד בניו אורלינס קצת רזות (הכניסו בדיחה על המשקל של זאיון כאן) ועם כל הכבוד לדריוס מילר וניקולו מלי, אתה לא יוצא למלחמה עם דריוס מילר וניקולו מלי. יש כאן גם הקלה כלכלית מצד ניו אורלינס שתאפשר לה לתת חוזה לאינגרם ובמקביל להוסיף חיזוק.
ווסטברוק לדטרויט, בלייק ליוסטון, רוז ללייקרס
האמת שמדובר כאן בשני טריידים שלא תלויים אחד בשני, אבל שיהיה. הטרייד הראשון הוא לא המצאה שלי: הלייקרס מקבלים את דרק רוז כמחליף לגארדים (בטח אם רונדו עוזב) שמסוגל לייצר נקודות באופן עצמאי ומוותרים על קייל קוזמה שלא הצליח להפוך לכוכב השלישי שהלייקרס קיוו שיהיה. זה פוטר את הלייקרס מכאב הראש של הארכת החוזה שהוא אמור לקבל מתישהו, שיכניס אותם לבעיות מס.
מהצד השני הפיסטונס מקבלים שחקן (אוקיי, שניים, אבל קווין קוק הוא פלאג לצרכי שכר כאן) שיכול להתפתח לכל הפחות לסקורר לא רע. קוז גם נולד במישיגן, והפיסטונס ייקחו כל מה שיכול לדבר לקהל פוטנציאלי.
באותו הנושא – ראסל ווסטברוק עבור בלייק גריפין. הצעתי את הטרייד הזה בדף לפני כמה זמן, והדעות עליו חלוקות, כשהדעות 'למי פחות כדאי לעשות את הטרייד' מתחלקות כמעט שווה בשווה. אני חושב שהחוזה של ראסל הוא בין הפחות סחירים בליגה. הוא Floor Raiser שבסבירות גבוהה יהפוך כל קבוצה מזרחית לקבוצת פלייאוף אבל התועלת שלו לקבוצה שרוצה מעבר לסיבוב ראשון או גג שני היא שלילית, כרגע (ואני מאד אוהב אותו).
איזה קבוצות יסכימו לקחת אותו? מהמערביות אני באמת לא רואה מישהו שירצה (למרות שהייתי מת לראות אותו אצל פופ) במזרחיות אפשר לדבר על אלו שמחפשות את הניצוץ: וושינגטון מקבלת חזרה את וול, אז לא רלוונטית. זה משאיר אותי עם הניקס, שארלוט ודטרויט.
משלושתן אני חושב שהוא הכי מתאים לדטרויט. יש להם קלעים שיכולים לרווח את המשחק סביבו, זה מתמרץ אותם להחתים את כריסטיאן ווד שיריץ איתו P&R ויחד עם קוזמה יש להם חמישיה שנראית כמו משהו ששייך לליגה (ואגב הופכת בחירה בדני להגיונית למדי, למרות שאולי הם יעדיפו את טופין לעמדה 4).
מבחינת יוסטון, אני חושב ששלוש השנים האחרונות היו אמורות להביא אותם למסקנה שהסיפור הזה של גארד נוסף שמשחק עם הארדן 'פעם תורי ופעם תורך' פשוט לא עובד. הסופר-סמול בול – בתיאוריה – נחמד, אבל כשיש את אריק גורדון על המגרש זה יוצר לא מעט מיס מאצ'ים.
בצורה הזו הארדן וגורדון ישחקו בגארדים עם בלייק-טאקר-רוקו בפרונט, זה עדיין הרכב שיכול לשחק פייב-אאוט ויכולת המסירה של בלייק די אנדררייטד, כולל האפשרות להריץ פיק אנד רול הפוך עם הארדן. מעבר לקבוצה כזו גם תהפוך את האפשרות (הריאלית) שבלייק יחמיץ 15-20 משחקים לנסבלת.
ווסטברוק לג'ורדן בראנד, קונלי ליוסטון, רוז'ייר ליוטה
אמרתי שעוד אפשרות שאני רואה כאן היא העברה של ראסל לשארלוט, שגם הם משוועים לכוכב אמיתי, וכאן הם מקבלים אחד שאפילו חתום אצל ג'ורדן. זו אפשרות שריאלית יותר בעיקר אם לאמלו כבר לא זמין בשלב הזה, ו-וייזמן כן. ראס, יחד עם גראהם, ברידג'ס, וושינגטון ו-וייזמן בונים חמישיה עם פוטנציאל נפיצות גבוה, אבל לפחות לא יהיה שם משעמם.
יוסטון מקבלים את קונלי עם שנה אחת בחוזה, לריצה אחרונה שבסופה יחליטו האם מפרקים את הניסוי קומפלט או מחתימים אותו שוב ורצים הלאה. מבחינת יוטה – הם מקבלים שחקן שלכל הפחות אמור לתת להם את התפוקה ההתקפית של קונלי בחצי מחיר (הידעתם? מבין שחקנים עם ווליום דומה רק קרי, רדיק, דאנקן רובינסון וסי.ג'יי מקולום קלעו באחוזים טובים יותר מרוז'ייר בקאץ' אנד שוט מחוץ לקשת) ושמים את הכדור בידיים של מיטשל. הם גם מקבלים את קודי זלר שיש לו פרצוף של יוטה.
הספרס מצעירים את אולדריג', הניקס לוקחים סלארי דאמפ והסלטיקס מתחזקים
טוב, זה כבר בטריטוריית המדע הבדיוני, אבל אפשר לנסות.
הספרס מחליפים שנה אחת של אולדריג' בשתיים של ג'וליוס רנדל. רנדל צעיר יותר ומתאים לטיים ליין של צעירי הספרס. הוא יקבל את הנגיעות של אולדריג' בפוסט, ולמרות שלא היה אפקטיבי כמו למרקוס (0.92 נקודות לפוזשן לעומת 0.97 של אולדריג') יש סיכוי סביר שישפר את המספרים האלו בספרס.
הסלטיקס מקבלים שחקן פנים מנוסה שאפשר לשחק איתו. היוורד שחקן חשוב, אבל עם סמארט, טייטום ובראון הם מרגישים יחסית טוב בעמדות הכנף, והם מקבלים גם את רג'י בולוק שאולי יצליח לחזור להיות ה-D&3 שהיה בדטרויט. על הדרך הסלטיקס יורדים מתחת לתקרת המס, שזה בונוס לא קטן.
הסיקסרס מוותרים על הורפורד שאין לו מקום בסיטואציה הנוכחית של פילי, ובמקומו מכניסים את היוורד לחמישיה או כסופר-סאב שיכול להחליף באמת כל אחד בעמדות 1-4. היוורד מוסיף הובלת כדור, שחסרה בדקות בהם סימונס היחיד על המגרש, ואמנם אין לו את הנוכחות ההגנתית של הורפורד, אבל הוא מפצה על זה בחכמה וביכולת סקורינג עדיפה.
הניקס לוקחים עוד 4 מיליון דולר במשכורת, וחוזה מעט ארוך יותר אבל מחזירים את בחירות הסיבוב השני שלהם בשנתיים הקרובות ומקבלים גם את זו של אטלנטה השנה. ת'יבס יאהב את הורפורד, שיוכל ללמד את רובינסון איך להיות שחקן הגנה טוב באמת, ויתן קצת ממשחק ההיי-פוסט שת'יבס אהב להריץ סביב נואה בבולס.
הפליקנס משלימים, ההיט מתחזקים והקאבס מפנים
דיברתי עוד בשנה שעברה על כמה אני אוהב את החיבור הפוטנציאלי בין קווין לאב לזאיון וויליאמסון. סטאן ואן גאנדי רק הופך את האפשרות הזו למתאימה יותר.
הולידיי יושב בול על התרבות של מיאמי, ויוכל לקבל את הדקות של דראגיץ' אם וכאשר זה יעזוב – וגם חלק מהדקות של ג'יי קראודר. תיאורטית זה מאפשר למיאמי לשחק עם הולידיי, באטלר, באם, רובינסון והרו בחמישיה שאללה איסתור. מיאמי אמנם משלמת בקאפ ספייס, אבל בהנחה הסבירה שאוליניק יעשה אופט-אין על החוזה שלו לא יישאר להם הרבה מקום מעבר להחזרה של דראגיץ' וקראודר.
מבחינת הקאבס – הם ולאב זה כבר לא זה. הם מקבלים את הבחירה של מיאמי השנה ואת אנדרה איגואדלה כפריט אספנים (וכנראה יקנו את החוזה שלו). זה מאפשר להם להחזיר את תומפסון אם הם רוצים ולתת לדראמונד ונאנס הזדמנות.
