הסלטיקס וההורנטס בנויות דומה נכון להיום. אין גבוה דומיננטי כמו אמביד או סבוניס, שמשחקים עם הגב לסל, אין קלעים אבסולוטים כמו רדיק או קורבר. המשחק מבוסס על שחקני החוץ ופורוודים. ההבדל המהותי – הכישרון. אם קיירי אירווינג וקמבה ווקר עוד מקזזים אחד את השני, בשום פרמטר אחר אין להורנטס תשובה מול הסלטיקס. במשחק הגנה הגיוני, ביום סביר כאשר ווקר מוגבל לכמות נק' סבירה, בוסטון תנצח. זה מה שקרה הפעם.
ווקר (21 נק') כאמור עשה את שלו, אירווינג (25 נק') התקזז מולו. כל השאר? ההפרש משקר.
ההפרש הריאלי בין שתי הקבוצות עומד על 20 בערך וזה מה שראינו במחצית הראשונה וברבע השלישי. למעשה לרבע הרביעי עלו שחקני החמישייה השנייה והשלישית של הסלטיקס. הגרבג' טיים התחיל בסוף המחצית הראשונה. בסלטיקס מוריס והרופורד חזרו, ייצבו את ההגנה ואת ההתקפה ושוב הוכח שאין לבוסטון באמת תחליף להורפורד נכון להיום. משחק שותף עם הרבה מסירות וחלוקת העומס בבוסטון. בכלל, מעטים כמוהו יש בליגה. לכאורה משחק סולידי של הורפורד 10 נק' 6 רב' ו 5 אס' אבל זה כנראה ההבדל. משחק עם הרבה מסירות וחלוקת העומס בבוסטון, כמו שמצפים ממנה להיות. בהגנה, סמארט הוא סמארט וכל השאר עוקבים אחריו. גם לבראון היו כמה חטיפות יפות. טייטום עשה את שלו כמו כל משחק עם 17 נק' ות'ייס שיחק דקות איכותיות בהיעדרו של ביינס.
בשארלוט קשה להצביע על מישהו מלבד ווקר. הרננגומז צבר נק' ורב' 19 ו 10 בעיקר כשזה כבר לא היה משנה. לאמב מנסה הרבה, אבל לא מצליח ובטום כבר עבר מזמן את השיא.
119-103 לבוסטון וזה עוד פער קטן לעומת מה שהיה באמת.
