אז נכון. החמישייה הראשונה של בוסטון גם ניצחה 72 – 68 אבל הספסל ניצח יותר 56 – 32. משחק שהוכיח מעל לכל ספק שהעומק משמעותי.אם מול החמישייה השנייה של הניקס נמצאים גורדון הייוורד, ג'יילן בראון, טרי רוז'יר, דניאל תייטס, ונניח ג'ייסון טייטום או מרכוס מוריס, אז אין צורך להוסיף הסבר.
במחצית ראשונה המשחק עוד היה קרוב, פער של 4 – 10 נקודות ברוב הזמן, גם רוב הרבע השלישי. הניקס הפגינו משחק התקפה טוב עם דומיננטיות בצבע ובריבאונד ההתקפה עם 14 רב'. אבל, כאשר החמישייה השנייה של בוסטון נתנה גז בראשותם של בראון, רוז'יר והייורד, לספסל של הניקס לא הייתה תשובה מתאימה. סוף הרבע השלישי הפער נפתח ורק עלה עד סוף המשחק.
הסיפור מאחורי הסיפור של המשחק הוא ג'יילן בראון, (21 נק',ואחוזים טובים מהעונשין) הגארד של הסלטיקס אחרי תקופה של פציעה שהקבוצה חזרה לשחק היטב בלעדיו, חזר. עשה את כל הפעולות הנכונות, היה אגרסיבי בהגנה ובהתקפה, חדר לסל, נלחם והזכיר שוב את בראון מהפלייאוף משנה שעברה. יש צד שני של המשוואה, ביום שבראון עושה את שלו הייוורד פחות מורגש. 8 נק' משחק התקפה חכם, שלשות באחוזים טובים, אבל הדומיננטיות כמו במשחק מול מינסוטה זזה הצידה לטובת בראון. לכאורה מבטיח עומק לסלטיקס אבל בסוף הם אחד על חשבון השני.
אירווינג עשה את שלו 22 נק' ו 8 אסיסטים אבל גם הגנה עצלה לפרקים ארוכים, הורפורד חזר לעצמו עם 4 חסימות ו 19 נק' והיה דומיננטי מתחת לסל. ג'ייסון טייטום הוא המניה הבטוחה ביותר אחרי קיירי, עושה את שלו כל משחק עם 17 נק'.
בניקס, טים הארדווי ג'וניור מוביל עם 22 נק' ומודי עם 17. קאנטר (14 נק' ו 11 רב') התחיל טוב, אבל זה נראה מוזר שהוא לא שיחק דקה ברבע האחרון.
128-100 לבוסטון בסיום.
