משחק פלייאוף משובח. מכות, שריטות, מהלכים גדולים של השחקנים הגדולים. הכול. אחד קוואי לנארד ואחד קיירי אירווינג, שני שחקני משנה איבקה והורפורד ומלא סמארטים ולאורים שנלחמים כמו אריות. אחרי שהפסידו משחקים לברוקלין ולמיאמי והתחילו ללכלך בתקשורת על האדישות וחוסר ההבנה, הגיע התנצלות של קיירי ומשחק בית אחד שבו כמעט כולם ירקו דם. בוסטון של השנה זו בוסטון צעירה של עליות וירידות מטורפות באנרגיות. שימו לה איזה אתגר מעניין, ושבו בנחת לצפות בקרב.תנו לה איזה קבוצה מדשדשת והפיהוקים ידביקו גם אתכם. טורנטו? תנו לה לשחק, היא קבוצה חזקה מאוד תביס כל קבוצה ביום נתון והיא עושה את זה בעקביות. הפסד בבוסטון בחוץ, הוא בהחלט משהו שהם יכולים לחיות איתו בשלווה. בוסטון פשוט רצתה יותר, אין ספק.

התחלת המשחק הייתה כולה של טורונטו, הגיעו לסל בקלות, שמרו טוב ובוסטון תוך כמה דקות כבר מצאה את עצמה רודפת בפיגור של 10. בבוסטון אוהבים לבוא מלמטה. העסק נראה כמו כל שלושת המשחקים האחרונים. ואז מישהו שם לחץ על איזה טריגר. פתאום, ההגנה התחילה לעבוד, הכדורים נכנסו ואחד גורדון הייוורד סרב להחטיא עם 14 נק' במחצית. התוצאה התהפכה.המחצית השניה נפתחה בחשש גדול בבוסטון שנעלמת ברבע ה-3 לאחרונה, אבל המשחק נשאר פתוח וצמוד. טורנטו החזירה לעצמה את היתרון דווקא רק באמצע הרבע הרביעי, אז היה נראה שקוואי עושה כל מה שהוא רוצה ובוסטון לא מצליחה לחזור. קיירי השאיר את הקבוצה בתמונה יחד עם מהלכים טובים של הורפורד והייוורד. סמארט הצליח לעשות הגנה על לנארד באופן יחסי ואז הגיע טייטום ודפק לייאפ עם עונשין ואחריו שלשה. אירווינג סייע לסגור את הסיפור.

בוסטון הציבה על לנארד (33 נק' ו 4 חט') את כל הסוללה הידועה, זה האט אותו, מעט. מעט מאוד.

הבן אדם לא עציר, מעל סמארט מתחת למוריס, בין הורפורד לטייטום, כלום. לא עציר. מקבל את הכדור, עושה ומה שעושה ועוד שתי נקודות, לפעמים עם עבירה ולפעמים סתם שלשה מודרנית. במחצית הראשונה היה נדמה שטורנטו לא מפחדת להחטיא, כל החטאה לוותה בכדור חוזר בהתקפה והזדמנות שנייה. איכשהו, לאט, לאט היתרון גם בתחום הזה הצטמצם ובסוף המשחק שתי הקבוצות לקחו כל אחת 14 רב' התקפה. ברב' הגנה בוסטון דווקא נצחה.ליד קוואי היה בעיקר איבקה ( 22 נק') גרין עם 15 נק' ולאורי עם 10 עזרו מהספסל מונרו (11 נק 9 רב') שנהנה להכניס לחבריו לקבוצה לשעבר, ונורמן פאוול עם 10 נק'. ונוליט פשוט לא היה קיים באופן מפתיע והתקשה מאוד מול ההגנה של רוז'ייר. רוז'ייר בכלל לא עשה הרבה בהתקפה אבל הכניס את ההגנה של בוסטון לאטרף.

בבוסטון כאמור זה היה בעיקר קיירי במשחק יוצא דופן של מנהיגות עם 27 נק' ו 18 !! אס' אבל גם 7 איב') הגנה, התקפה, מנהיגות וסל קלאץ' אחד כמעט מחצי מרגש דקותיים לסיום שהוציא את הרוח מהמפרשים של טורנטו.

הורפורד, (24 נק' 7 רב') אחרי מחצית ראשונה חלשה יותר הגיע בגדול למחצית השנייה. המאצ' אפ בינו לבין איבקה היה קריטי וכשהפער בניהם התחיל להיסגר בוסטון נראתה אחרת.
לידם היה את הייוורד כאמור, בעיקר במחצית הראשונה עם 18 נק' שבכמה מהלכים נראה כמו הייוורד הישן והטוב. הטעיות, כניסות לסל, אס' חכמים, זריקות קשות על המגן כל מה שצריך לעשות מס' 2 בקבוצה. גם טייטום (16 נק' ו 10 רב') היה שם ביכולת פושרת ואחוזי פגיעה נמוכים. אבל, שלשה בסיום בהתקפת מעבר, כניסה לסל וסחיטת עבירה הוכיחו שוב שהילד הזה יגיע רחוק. כמה פוטנציאל, עכשיו רק צריך ללמוד לבחור את הזריקות הנכונות. יש שיגידו, שביינס (9 נק', 5 רב')  עשה את ההבדל בהגנה של בוסטון. סוף, סוף נוכחות בצבע שהיו חסרים לבוסטון בזמן האחרון (היה פצוע כמה משחקים) הוכיחו שוב שביג מנים הם מצרך סופר חשוב, למרות המפכה של הלוחמים.

מסתבר שיש אנרגיות בקבוצות שנראות מפהקות מפעם לפעם. 117-108 לבוסטון בפער שקצת יותר גדול ממה שהיה באמת במשחק.